כאשר אתה מתחיל במסע שלך על מסלול הקריירה, שוב מחדש, מבחירה או שלא.
כאשר אתה שואף לנצל את ההזדמנות שניתנה לך ולמזג מנקודת מפנה זו, סגנון ואיכויות חדשים במסלול המקצועי שלך. הדבר ידרוש מעט בדק בית פנימי, מפגש אמיתי של גילוי העצמי שלך ממקום של אמת וכנות פנימיים עם עצמך, וכמובן, עבודה קשה.
יהיה עליך להתחייב לעצמך להשקיע בנושא את מירב האנרגיות, ולו מעצם העובדה כי הקריירה שלך דורשת ממך את רוב שעות הערנות של יומך, ועל כן, זה המקום בו רמת הסיפוק שלך אמורה להיות במירבה.
כבר נאמר כי – "ההצלחה היא לא המפתח לאושר, אלא האושר הוא המפתח להצלחה, אם הנך אוהב את אשר אתה עושה, אתה תצליח".
עליך לשאוף להיות מאושר עם כל הכרוך בקריירה שלך, מקצב התפתחותה, מעצם הימצאותך שם יום, יום, שעה, שעה וכמובן, מאושר בשל כל הישג בתחומה.
*****
מעצם היותנו בני אדם, אנו ייצורים של הרגל. אנו נכנסים למצבים בהם הכל מוכר, ידוע וצפוי וחיים מתוך כוח האינהרציה. מתוך מצב זה אנחנו בונים, מתפקדים ומגיבים.
הטבע בנוי על בסיס אנרגטי זה. באופן טבעי איננו בנויים לשינויים. כל שינוי מעורר אצלנו פחד ומאיים על ההישרדות שלנו. לכן, אנו נמנעים משינויים.
ויחד עם זה, אנו יודעים, כי ללא שינוי אין אבולוציה, ללא שבירת דפוסים קבועים, אין קידמה.
לעתים קרובות אנו מתעוררים בקר אחד ולא רוצים להעביר עוד יום נוסף באותו המסלול שבו אנו צועדים, המסלול מפסיק להיות רלוונטי למציאות של היום, הוא אינו מוביל אותנו לאן שאנו שואפים להגיע, הוא מייצג תקופה ושאיפות מתקופה אחרת בחיינו.
לעתים, התחושה של המסלול הלא נכון מקדימה את הידיעה מהו המסלול הנכון או מהי המטרה הנכונה לנו. כאשר תחושה זו מתחילה להציק לנו, אנו יכולים להרגיש מאוד לא נוח, לחוש סוג של עצבנות לא מוסברת, לחוש בחוסר סבלנות כלפי הסביבה שלנו ובתחושה של כרסום באהבתנו לעצמנו ובערך העצמי שלנו. אלה הם רק מעט מהסימפטומים המבשרים על צורך בשינוי, שלא תמיד ידוע לנו מהו.
למרות תחושת הקונפליקט המכרסמת בנו, למרות אי הנוחות הפנימית שלנו, למרות הכרסום באיכות החיים שלנ ו- הפחד משינוי מותיר אותנו חסרי אונים, מאחר והשינוי מאיים על ההישרדות שלנו ומה יכול להיות יותר קיומי מפחד זה.
במצב זה, אנו נכנסים למעגל עוד יותר קשה של מקובעות הנובעת מהעובדה, שאנחנו מעניקים לפחד את השליטה על החיים שלנו. אנחנו לא מעיזים לעבור דרכו. פחד, הוא כמו דלת הננעלת עלינו, כאשר אנחנו נמצאים בתוך תא סגור הרמטית עם איזו אשליה של מוגנות והעולם נמצא מעבר לדלת זו.
אם נמשיך לשבת באותו תא בידוד מתוך תחושה, אמונה או אשליה, שבסופו של דבר יקרה משהו אשר יוציא אותנו מתא זה – אנחנו בעצם נשחזר את אותן הטעויות , שגרמו לנו להינעל בתא זה, מלכתחילה. ככל שנשהה בתא זה, כך נשחזר ונצדיק טעויות אלו, בכדי לא להיראות כושלים בעיני עצמנו. אז נאמר לעצמנו משפטים כמו: "עדיף שלא אעזוב את מקום העבודה, כי יש לי ותק ועוד מספר שנים אקבל את הפנסיה" או "הגעתי עד לכאן עם מערכות היחסים שלי, עם המעמד שצברתי ואת הבוס שלי אני כבר מכיר. כאן אני יודע להתמודד עם החסרונות ואין טעם להתחיל משהו חדש". משפט שכנוע נוסף יהיה: "אני כבר מכיר את הפוליטיקה של המערכת בה אני עובד- אין טעם לעזוב את זו המוכרת" או "בטח בחוץ יותר גרוע ממה שאני סובל כאן" או "גם החברים שלי מתמודדים עם אותם הדברים רק במקומות אחרים".
הדבר היחיד שיוציא אותנו מהתבצרות זו בעמדתנו הוא האמון שאנו ניתן בעצמנו וביכולת שלנו לפרוץ את מחסום הפחד. אין כוח יותר חזק מכוחו של חלום ואין אמונה יותר חזקה מהאמונה שלנו בעצמנו. גודל ההצלחה שלנו יהיה כגודל האמון שניתן בעצמנו.
בשלב זה אנו רוצים לגייס את עצמנו להשגת אותה מטרה. כדי לעצב לעצמנו את המציאות הרצויה עלינו, חשוב שנברר, נגלה ונדע מי אנחנו בכלל.
במצב זה, אנו חייבים להתייצב בפני עצמנו ולשאול את השאלה הגדולה: מה אנו רוצים?
כדי לברר עם עצמנו מה אנחנו רוצים, אולי כדאי לברר קודם מהם המאפיינים שאנו מכירים על עצמנו?
התהליך מתחיל בבדיקת מערכת הערכים מול מערכת הצרכים שלנו. אנחנו פועלים ע"פ מערכות שמנווטות אותנו ומנחות אותנו. מערכות אלו מלוות אותנו כל חיינו בבחירות שאנו
עושים.
הערכים שלנו הם המצפן לפיו אנו מתנהלים. אנחנו לא תמיד יודעים לזהות אותם אבל הם טמונים בתוך האישיות שלנו.
המערכת השנייה אשר מנחה אותנו, היא מערכת הצרכים שלנו. נכון שיש לנו מערכת צרכים בסיסית של קורת גג, מזון ובגדים לגופנו. אולם, אנו לא מדברים על מערכת צרכים זו. מעבר לצרכים בסיסיים אלו, קיימים צרכים אשר ניתן לספק או כאלה המנהלים את חיינו.
דוגמה לצורך המנהל אותנו, הצורך בשליטה, הצורך לרצות, הצורך למצוא חן, הצורך באהבה, הצורך באישורים מהסביבה – אלה הם רק מעט מהצרכים אשר מנהלים אותנו ומשאירים אותנו באותו תא מבודד. במהלך שהייתנו בתא זה, נשחזר את אותן ההתנהגויות והדפוסים אשר מספקים לנו את הצרכים הללו. אנו ממשיכים לרצות את הסביבה, עושים כל מאמץ כדי לשלוט בסביבה, עושים הכל כדי שיאהבו אותנו.
בתהליך זה אין אנו מעצבים את המציאות שלנו באופן שמפתח אותנו אלא מעצבים מציאות שאינה עונה על הרצונות האמיתיים שלנו אלא של העולם החיצוני.
האינטליגנציה הרגשית מאפשרת לנו להתמודד עם השאלות האלה ממקום של בחירה, ממקום של נאמנות לעצמנו ולמה שאנחנו רוצים. הסוד לאינטליגנציה זו , על פי שרה ארבל, הוא מסלול תהליך הבחירה, המסלול חייב לעבור שלוש תחנות על פי סדר זה: מחשבה = רגש = פעולה.
תהליך המחשבה בא מתוך בחירה, אנו יכולים לבחור במה לחשוב, אילו מילים ירכיבו מחשבה זו ומאיזה מקום אנו ניגש לגיבוש המחשבה. לאחר תהליך בחירה זה, הרגש הוא רק תוצאה וכך גם הפעולה. ואם עסקנן בצורך לשליטה, אזי, אלה שלושת הטריטוריות היחידות בהן יש לנו שליטה, כל השאר זו אשליה אומניפוטנטית ואינפנטילית, מתריסה שרה.
יש הבדל בין לחיות ולעשות למחייתך; ההבדל בין לבנות את הקריירה שלך מסביב לחיים שלך תוך בניית חיים ומתן מענה על הסיפוקים והתשוקות הפנימיות שלך לבין לבנות את הקריירה במטרה לעשות למחייתך, להתפרנס ולענות על צרכי הסביבה; לבנות קריירה משום שלאשתך חשוב שתהיה מנכ"ל חברה או לאבא שלך חשוב שתהיי בתוכנית פנסיה ממושכת ולבעלך חשוב שיהיה שקט על מנת שיוכל להתרכז בעבודתו באין מפריע.
ישנה אמירה האומרת: מצא את נקודת התשוקה שלך, נקודת הסיפוק הכי גבוהה שלך והפוך אותה למקצוע ולא תצתרך לעבוד יום נוסף בחייך.
מותר לנו ורצוי לנו, שנעמיד את עצמנו במקום הראשון בבחירות שלנו. רק מהמקום הזה אנו יכולים לתרום למשפחה, לסביבה ולחברה.
כאשר אנו בוחרים קריירה, אנחנו בעצם בוחרים את איכות החיים שבה ננהל כ- %57 מחיינו.
כאשר אנו בוחרים קריירה, בבחירה זו אנחנו בעצם חורצים את גורלה של ההתפתחות האישית שלנו, ההתפתחות המקצועית שלנו לאורך זמן, הגדילה והצמיחה הכלכלית, החברתית והחשוב ביותר- את הנאמנות שלנו לעצמנו. אין לתת לפחד להתוות את הדרך אלא הרצון יהיה זה שיוביל.
התוצאה של כל הנאמר תתורגם לערך העצמי שלנו, מפני שכאשר אנחנו נאמנים לעצמנו, אנו מרגישים ראויים. כאשר אנחנו חיים את האמת הפנימית שלנו, אנחנו מרגישים מוערכים ובעלי ערך. רק השקר הפנימי גורם לנו לזלזל בעצמנו.
כאשר נביא את עצמנו למצב של ביטחון עצמי וערך עצמי- אז יהיה לנו הכוח לחולל את השינוי.
העבודה/הקריירה שלנו, מה שאנחנו מייצרים, הסיפוק ממנה ומה שאנחנו מקבלים כתמורה למה שאנחנו מייצרים הם חלק מהביטוי של אותה תחושת ערך עצמי. הם הביטוי המלא לאמון שאנו נותנים ביכולות שלנו, בעצמנו ובמי שאנחנו.
אנחנו לא תמיד מעיזים לחלום. כאשר נביא את עצמנו לחיפוש אחר החלום ונמצא אותו – אף דלת לא תהיה עמידה מול כוחו של חלומנו. שום מחסום לא יעמוד בינינו לבין הגשמת חלומנו. החלום הנו ממריץ השינוי החזק מכולם.
אלינור רוזבלט אמרה "שהעתיד שייך לאלה המאמינים ביופיו של חלומם".