העצמה

ענת קלו לברון מראיינת את שרה על "העצמה":

לכבוד הגיליון בנושא העצמה החלטתי לפנות אל האורים והתומים בנושא האימון, אל האישה שהחליטה לפני עשרים שנה ליסוע ללונדון וללמוד מקצוע חדש שקוראים לו אימון כשאף אחד בארץ עוד לא שמע עליו, אל שרה ארבל. שרה ארבל, למי שלא מכיר, היא מאמנת אישית ועסקית המתמחה בעיקר בלקוחות בכירים במשק, לפני שבע שנים היא הקימה את ICF ישראל, במשך שנים היתה המאסטר קואוצ' היחידה בארץ ואימון היא למדה אצל לא אחר מתומאס לאונרד, שהיה אחד מארבעת מייסדי המקצוע בעולם.

"גם לקחת בן אדם ולהעצים אותו על ידי זה שחושפים אותו לשקר של עצמו זו העצמה, כי אז הרבה אנרגיה משתחררת."

שרה איך את מתייחסת למושג העצמה?
העצמה היא מרכיב מפתח ומגדל בתהליך האימון. כמו מים לעציץ כך העצמה לנפש מפריחה את השממה. העצמה היא דבר נפלא, העניין הוא שהיא מאוד טריקית. מכיוון שיש לה פנים רבות היא לא תמיד מופיעה באותו אופן או באותו גוון או באותה שפה. לכן כדי להעצים אנחנו חייבים קודם כל להבין מה האמת שמסתתרת מאחורי האדם, מה האמת שמסתתרת מאחורי הלקוח שלנו. הלקוח יודע את ערכו גם אם הוא טוען שלא, הוא לא תמיד מקבל אישור לכך שהוא בעל ערך, רוב בני האדם יודעים את ערכם באופן כמוס אבל הם יודעים. ברגע שאנחנו מתחילים בהעצמה בצורת מחמאות כמו את נראית נפלא הלקוח מבין מזה המון דברים. אם העצמנו אותו באופן שהוא נראה ולא במי שהוא, המסר הוא שבעצם אין לי מה לומר לך על עצמך אלא על איך שאתה נראה ומה שאתה לובש, ויותר מזה אין לי יכולת הבחנה בלזהות את התכונות שלך ולכן אני מתמקדת במראה שלך. כי אם אנחנו מעצימים רק כדי להעצים לא רק שאנחנו לא מעצימים, אנחנו מצמצמים.

העצמה יכולה לצמצם?
אנחנו חיים בעידן שבו השימוש במילים מעצימות הוא כמעט על בסיס יומיומי גם לאנשים שאנחנו לא מכירים, אין כמוך, כל הכבוד, מדהימה, מקסימה, מהממת. זה לוקח שתי שניות לכתוב בפייסבוק מילה מעצימה ואת יוצאת נורא נחמדה. פעם בשביל לקבל מחמאה היו צריכים ללכת לדואר ולשלוח מכתב עם בול, היום העצמה עברה תהליך של זילות. אנחנו מורגלים לקבל מחמאות ובאותה מהירות אנו גם מורגלים לא להאמין להן. למילה יש כוח כל עוד משתמשים בה במשורה, ככל שנשתמש בה יותר היא מאבדת מכוחה. כדי שלמילה יהיה כוח טרנספורמטיבי היא לא יכולה להיות בשימוש קבוע וזול. השימוש בכל המילים המעצימות האלה כל הזמן זה כמו לירות כדורי סרק. יש לי לקוחות שיושבים בהנהלות של חברות וכשאני אומרת להם דברים קשים, משקפת להם התנהלות קשה, הם מוקירים את זה ואומרים "אף אחד כבר לא מעז לומר לי את זה" ומי שלא אומרים לו, הוא המפסיד כי הוא מאבד כיוון. כשאת אומרת לי את האמת, את מהווה עבורי סוג של קריאת כיוון, את גורמת לי לחשוב פעמיים. ברגע שאנשים מפחדים לומר לי את האמת או שהם חושבים שאני משלמת להם כדי שלא יאמרו לי את האמת אני הולכת לאיבוד, אני חיה בבועה שהיא לא אותנטית. איך אני אדע איך לצמוח ולגדול כשאומרים לי כל הזמן שאני נהדרת?

אז מה עושים?
להעצים זה לא רק ללטף. חשוב שיהיה איזון בין העצמה מלטפת למאתגרת. לפעמים העצמה יכולה להיות שתיקה. השתיקה אומרת: וואו, ששום דבר לא יפריע את האנרגיה הזו, הכל פה מושלם. כמו שמציירים ציור ואז יודעים שאסור הוסיף אפילו עוד נקודה. העצמה באה באופנים שונים כשהמטרה היא לייצר פוקוס על העוצמות. העצמה יכולה להאמר דווקא בשפה קשה ומאתגרת, כדי להוציא את האדם מאזור הנוחות שלו אבל מתוך ידיעה שיש לו יכולת להתמודד עם הדבר הזה. ההעצמה המאתגרת באה ממקום שאני סומכת על המתאמן ועל הדרך שלו. הלקוח כבר מגיע עם ידע ראשוני של החוזקות שלו, הוא יודע מה הוא יכול לעשות. בזה שאני מחדדת או מאתגרת הוא מגלה חוזקות שהוא לא זיהה קודם, הוא לומד להאמין בחוזקות של עצמו הרבה יותר מקודם הוא מקבל העצמה של העוצמות. אבל חובת המאמן בשום אופן לא לשקר ולהגיד דברים שלא קיימים.

ומה אם הלקוח בעצמו מאמין בדברים שלא קיימים?
בכל מקרה, אם נביא את הלקוח למקום של דיאלוג ישר עם עצמו הוא רק ירוויח, גם אם ברגע הראשון הוא לכאורה ייפגע. נכון, שלפעמים יש מקרים הפוכים, שהלקוח מגיע עם הערכת יתר של עצמו ושל היכולות האמיתיות שלו. ואז תפקיד המאמן גם הפעם לחשוף אותו ליכולות שלו, למרות שהן פחותות. היופי הוא שמעצם המפגש הזה עם האמת המתאמן מרגיש שיחרור מעול וציפייה עצמית. גם לקחת בן אדם ולהעצים אותו על ידי זה שחושפים אותו לשקר של עצמו זו העצמה, כי אז הרבה אנרגיה משתחררת. ברגע שאנחנו במודעות גבוהה של עצמנו עם עצמנו, אנחנו מגיעים למצב של לקיחת אחריות.

איך המודעות קשורה ללקיחת אחריות ?
המודעות מגמדת את רמת הפחד, את הספקות שלנו ומאפשרת דיאלוג פנימי מפרה. הדיאלוג הפנימי מייצר סוג של משא ומתן פנימי: אני מרגישה את הפחד אבל אני הולכת לעשות את זה. עצם המודעות למערכת ההפעלה שלנו, לפחדים שלנו, לספקות שלנו ולאמונות שלנו מאפשרת לנו לדעת עם מה אנחנו מתמודדים, פתאום מורידים מסך שחסם את הראייה ומתחילים לראות את האופק. ברגע שאנחנו רואים את הניגוד ומודעים אליו מתחילה תנועה שמובילה אותנו לשלב של לקיחת אחריות על הבחירה שלנו. ואז אנחנו יכולים לזהות את האפשרות שלנו ולמממש את האחריות שלנו, ואחרי שמימשנו רק אז אנחנו מרגישים מועצמים, דרך העשייה ולא דרך חיזוקים נשיקות וחבוקים. מעצם העובדה שעמדתי בבחירה שלי, שלקחתי אחריות, אני מרגישה מועצמת.
ההעצמה נותנת יותר פוקוס וכיוון למימוש, וכשיש איזון בין העצמה המאתגרת והמלטפת אנו מאפשרים לבן אדם לפקס את עצמו לקראת החזון שלו ואז הוא מבין שהדרך אולי קשה אבל הסיכוי יותר גבוה להגיע לשם.

אני מרגישה שהתמקדנו יותר בהעצמה מאתגרת, את יכולה לתת לי דוגמא להעצמה מלטפת ?
ללקוחות בדרך כלל יש זיכרון מאוד חלש כשמדובר בהישגים שלהם, בדרך כלל הם נוטים לזכור את הכישלונות שלהם. ואז עשויה לקרות סיטואציה שבה הלקוח מספר על ניסיון חיובי שהיה לו בתחום מסוים, ואחרי כמה זמן הוא נתקל בסיטואציה דומה ומתייחס אליה כמו אל קושי, ואז תפקידנו להזכיר לו שהוא כבר הצליח במקום הזה: "כבר עברת סיטואציה כזו, תגיד לי מה היית עושה עכשיו בסיטואציה דומה?" קודם כל זה מעצים אותו כי הבאת דוגמה מהעולם שלו, ממשהו שהוא כבר עשה. התפקיד שלנו כמאמנים זה לרשום את הדברים החיובים שהוא עלול לשכוח ולהעלות אותם שוב ושוב, עד שהוא יזכור שזה שלו. אני אומרת למתאמנים שלי "קח בעלות על האוצר הזה, הוא שלך". גם לשאול שאלה כגון: איך אתה מתכנן לפתור את הבעיה הזו? במקום לקפוץ עם הפתרון זה מראה שאנחנו סומכים עליו שהוא יכול לפתור את הבעיה.

מה יכול למנוע מהמאמן להיות ישר עם הלקוח שלו?
אחד הדברים שאני מאוד מאוד הקפדתי עליהם כל השנים זה לא להזדקק לכסף של הלקוחות שלי, הרעיון הוא לא להגיע למקום בו לא אוכל לומר אמת ללקוח כי אני פוחדת לאבד אותו. אם יש מאמנים שפוחדים לומר את האמת ללקוח הם צריכים לעזוב את המקצוע כי למתאמן מגיע לקבל את השיקוף האמיתי שלו. בסך הכל היחסים בין המאמן למתאמן זה המיקרוקוסמוס של היחסים שיש למתאמן בעולם החיצוני, והמאמן חייב למתאמן שלו את האמת הזו. גם הלקוח בעצמו יבין אחרי כמה מפגשים של "אתה מדהים ואתה גדול ואתה גדול ואתה מדהים" שאו קיי, מה אני עושה עם זה בדיוק. העצמה היא האמצעי ולא המטרה. ברגע שהעצמה הופכת למטרה, הלקוח צריך לברוח.