שלום לכם>,
כמאמנת זה עשור, וכחלוצת התחום בארץ, אני מבססת את גישתי על שתי הנחות יסוד של תפיסת האדם באשר הוא. האחת מתייחסת אל המרכיב של ה- BEING והשניה אל מרכיב ה-DOING. לאורך המסע שלי עם לקוחותיי אני נעה בשני מסלולים אלה.
מסלול ה-BEING עוסק בתשע הנחות יסוד הטוענות כי :
1. בני האדם מחפשים תמיד את המשותף, את המאחד: אהבה, כבוד, הערכה לעצמם ולזולת.
2. בני האדם הם חקרניים. חקרנות וסקרנות, הם היסוד לכל למידה.
3. בני האדם אוהבים מטרות, יעדים, השגתם מייצרת תחושת סיפוק ומלאות.
4. בני האדם צומחים באמצעות קשרים עם בני אדם אחרים, קשר עמוק וטוב, יולד יצירתיות פתיחות ומחויבות לנאמנות הדדית.
5. בני האדם מרגישים הכי מוערכים כאשר מקשיבים לערכים שלהם ומכבדים אותם.
6. בני האדם הם במיטבם כאשר הם פועלים מתוך נאמנות לעצמם, זהו המצב בו הם מזהים הזדמנות בכל סיטואציה.
7. בני האדם פועלים דרך פריזמת תפיסת המציאות שלהם, בכל זמן נתון.
8. מודעות היא התנאי לשימוש בחופש הבחירה.
9. במהלך חיינו אנו ללא הרף עושים מאמץ לגשר בין תחושת השליחות, היעוד,היעד לבין התנהגות ערכית.
הנחות יסוד ברמת ה- DOING : היא כי בני האדם לרוב שואפים ל:
1. לעשות יותר כסף. או לחסוך אותו.
2. לעשות יותר דברים בזמן הכי קצר.
3. לתקשר באופן הכי אפקטיבי.
4. להרגיש טוב רגשית ופיזית.
5. לספק את הצורך שלהם בשינוי, ממקורות הכי פחות מאיימים.
6. לשפר את איכות החיים שלהם.
7. להרגיש כמה שיותר קרוב לאחרים.
8. לקצר או לבטל את המרוץ הבלתי פוסק בחייהם.
9. להתייצב על מסלול ברור.
ולמרות שהאדם נולד – להיות (ב – BEING שלו), לכשהוא למד לעשות (את ה- DOING) הוא חדל מלהיות. או עושה מאמצים עילאיים לגשר בין שניהם.
תהליך הלמידה של האדם לעולם אינו מסתיים. על כן, המורה לעולם לא יידע לאיזה מחוזות הגיעה השפעתו, אך מה שברור הוא, שהוא משפיע על נצחיותה של ההתפתחות האנושית.
יחד עם זאת אמר גורג' סנטיאנה , ואני מסכימה איתו כי:
A child educated only at school is an uneducated child
אנו תמיד נזכור את המורים אשר לימדו אתנו, אך נוקיר תודה לאילה שגילו לנו את גדולתנו.
האימון בא לגלות לנו את הגדולה, התבונה הידע הטמונים בכל אחד מאתנו. את השתקפותו של כל אחד מאתנו בזולת, ואת השתקפותו של הזולת בנו.
האימון טוען כי כולנו שואבים מאותם מקורות ידע הטמונים ב- די. אן. איי שלנו.
כל אשר עלינו לעשות זה קודם כל להכיר בכך, להיות מודעים לכך, ולגלות את זאת.
תהליך הגילוי הוא מסע בלתי פוסק ומרתק. על כן, הכלים הכי משמעותיים באימון הם תישאול והקשבה, בכלים אילה טמונה מיומנות האימון.
כאשר אנו מקשיבים למי שניצב מולנו, אנו נשמע את מי שהוא מעבר למה שהוא בעצמו יכול להעיד עליו. וכשנדע לשאול את השאלות הנכונות, נגלה את האוצרות הטמונים במשאב היקר הזה.
אכן, זהו מסע מרתק של גילוי בלתי פוסק.
תארו לעצמכם את ההרגשה הנפלאה הזו שמציפה כל אחד מאתנו כאשר מישהו מזהה בנו תכונות יופי אותם לא זיהינו בעצמנו. תארו לכם את היצירתיות הפורצת מאתנו כאשר מישהו מאמין בנו, משקף את האוצרות הטמונים בנו, ומוביל אותנו אל מחוזות אשר לא העזנו לחלום עליהם.
האים אין זו כמיהה אוניברסלית של האדם באשר הוא?
האים אין זה מסד עליו ניתן לבנות את אותם המגדלים עליהם רק חלמנו?
האים אין אילה מקורות הצמיחה, ההתפתחות, הגדילה והאבולוציה?
האים אין זה תפקידו של המחנך באשר הוא, להוות מקור משקף נאמן ליופיו של האדם.?
באחד מימי תחילת שנת הלימודים פרסמתי באתר שלי 18 משפטי מפתח למחנכים ,וכשאני מתבטאת במילה מחנכים, כוונתי היא למעשה, לכל אחד מאתנו.
כתוצאה מפרסום זה, קיבלתי מיילים ממשפחות אשר הדפיסו את מה שכתבתי והדביקו על דלת המקרר שלהם, הנה אקריא לכם :
a. 1.אם ילדים גדלים באווירה של ביקורת ושיפוטיות – הם לומדים לשפוט ולבקר את עצמם ואת זולתם ( האים זו מטרתנו? כמחנכים? ) סיפור פיני.
2. אם ילדים גדלים באווירה של עוינות ואלימות – הם לומדים להיות אלימים ( האים זהו כלי להישרדותו של האדם?)
3. אם ילדים גדלים באווירה של פחד – הם לומדים להיות חרדים (עד כמה שזה מגביל! מסרס!)
4. אם ילדים גדלים באווירה של רחמים ורגשי אשם – הם לומדים לרחם על עצמם (האין המילה רחמים באה משורש ר.ח.ם? חזרה לעובריות למקום בו לוקחים אחריות עלינו? )
5. אם ילדים גדלים באווירה של עלבון וגיחוך – הם לומדים להיות ביישנים ( ביישנות אינה צניעות וענווה , אלא בלם העוצר מלתת ביטוי לעצמנו)
6. אם ילדים גדלים באווירה של קינאה – הם לומדים לא להיות מסופקים, נכון קינאה זו תכונה אנושית, נדיבות מזמינה ומאפשרת ולא כן הקנאה )
7. אם ילדים גדלים באווירה של בושה – הם לומדים להרגיש אשמה (על זה אין צורך להרחיב, אשמה הוא רגש שכל מי שינק משד אם פולניה, יודע מהו )
8. אם ילדים גדלים באווירה של סובלנות – הם לומדים לדחות סיפוקים
9. אם ילדים גדלים באווירה של עידוד והעצמה – הם לומדים להיות בטוחים בעצמם
10. אם ילדים גדלים באווירה של הערכה – הם לומדים להעריך
11. אם ילדים גדלים באווירה של הסכמה ואישורים – הם לומדים לחבב את עצמם
12 אם ילדים גדלים באווירה של קבלה – הם לומדים למצוא אהבה בעולם
13. אם ילדים גדלים באווירה של הכרה – הם לומדים להציב לעצמם יעדים
14 אם ילדים גדלים באווירה של שיתוף – הם לומדים להיות נדיבים
15. אם ילדים גדלים באווירה של כנות והגינות – הם לומדים את מהות הצדק והאמת
16. אם ילדים גדלים באווירה של בטחון והגנה – הם לומדים לתת אמון בעצמם ובסובבים אותם
17. אם ילדים גדלים באווירה של ידידות ואחווה – הם לומדים שהעולם הוא מקום נעים
b. 18. אם ילדים חיים בשלווה – הם לומדים מה היא שלוות נפש
בכל אחד מאתנו, טמון הילד הקטן, אשר לא חדל מלגדול ומלהתפתח. זו הסיבה שאתם כאן, הסקרנות והחקרנות, הצורך להתפתח עוד ועוד, הצורך לדעת יותר ויותר, מביא אתכם לכל אותם מקומות בהם אתם מאמינים כי תמצאו עוד ולו משפט אחד אשר ייצוק עוד תובנה של מי שאתם ושל מה שאתם רוצים בשביל עצמכם, כי דרך תובנה זו תוכלו להיות יותר בשביל האחרים.
אני מאמנת בכל העולם, באוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב, בריטניה, אירופה, דרום אמריקה. ועליי לציין כי כמיהתם של בני האדם זהה בכל מקום. בקשתם לאימון דומה בכל מקום. מקורות הלמידה שלהם זהים, מציפים ובלתי נדלים, ויחד עם זאת, ככל שמקורות מידע וידע אילה מתרבים, כמיהתו של האדם לעצמו, להגדרה וזהות אישית, הולכים ומתעצמים.
בעידן בו אנו נמצאים על אותה אוטוסטרדת מידע אוניברסלית, בעידן בו הגישה לידע ולמידע היא בהינף המקלדת והעכבר- בעידן בו לכל אדם יש גישה לחומרים אשר פעם היו ברשות מעטים ששמרו עליהם מכל משמר ומכרו אותם במטבע קשה. מהו המרכיב אשר ייקבע את הצלחתנו ?
אני מאמינה כי, מה שקובע כיום את הצלחתו של האדם, הוא מי שהוא, כיצד הוא מצטייר דרך חווית העשייה שלו, בעיני עצמו.
כיום הדגש הוא לא על ה – איך וה -מה אלא על ה -מי
ה-איך וה-מה נמצאים שם לרשותנו, אבל ה- מי טמון בכל אחד מאתנו. אותו צריך לגלות, ללטש, להבריק, ללמוד, לגדל ולחשוף בפני העשייה של ה – איך וה- מה.
זהו ה- מי שבסופו של דבר יבטא את העשייה, את אופן העשייה ואת הבחירות בדרך לפתרון, ליעד, למטרה.
תהליך האימון הוא תהליך מחנך, הוא מחנך את המאומן לתהליכי בחירה, תהליכי הכרה ביכולות שלו, תהליכי קבלת החלטות מבוססות האני מאמין שלו. זהו תהליך מרתק ,אשר בסופו, התלמיד מאמן את עצמו, דרך ההשתקפות שלו במאמן. היום המילה אהבה, אינה מילה גסה אשר הס מלהזכיר, היום זו מילה הבאה לבטא את הקשר הבסיסי בין האדם לרעהו, בין האדם לעצמו.
ויקטור פרנקל אמר : " אהבה היא הדרך היחידה – היא האמצעי היחיד- אשר דרכו אנו יכולים להתבונן בזולת, לזהות בו את מה שמיחד אותו, את תבניתו הייחודית, את הפוטנציאל הטמון בו, שיש עדיין לממשו. באמצעות אהבה זו, אנו מניעים אותו למימוש, הגשמה וביטוי עצמי , אהבה זו מניעה ומיישמת.
לאחר תקופה של דיאלוג מעצים עם המאומן, הוא מפנים דיאלוג אימוני זה והופך אותו לדיאלוג הפנימי שלו עם עצמו. ממקום זה הוא יוביל את עצמו ואחרים. הוא יהיה למנהיג, משום שהסביבה היא ההשתקפות הכי נאמנה של עולמנו הפנימי. על כן, השאיפה היא לחיות עם עצמנו מתוך הבנה, שלווה ושלום.
האימון , הוא מקצוע המתפתח בעידן בו האדם עובר מתפיסת חיים הישרדותית, לתפיסת חיים הנאמנה לחלומותיו, מאוויו, רצונותיו האישיים, ממקום של מודעות עצמית וסלילת תהליכים ממשי חזון.
תארו לעצמכם מציאות בה כל ילד בגן ילדים ובית ספר, נהנה משירותי COACHING ?
תארו לעצמכם מציאות בה כל פוליטיקאי , מנהיג, מנהל, נהנים משרותיו של COACH טוב ?
תארו לעצמכם שלכל מורה, רופא, שופט, עורך דין, בנקאי, רו"ח , נהג מונית, ישCOACH מלווה?
כיצד היה נראה העולם כאשר כל אדם היה מודע לחופש הבחירה שלו, מממש אותו למען עצמו ומכבד את חופש הבחירה של זולתו? אולי ממקום זה, כאשר כיבוד חופש הבחירה היה ערך עליון לכל אדם באשר הוא, היינו מגיעים למקומות שעוד לא העזנו לחלום עליהם?
כיום – ICF הפדרציה הבינלאומית לאימון, אשר את שלוחתה הישראלית אני מייצגת, וחבריה המונים 10,000 איש מ- 80 מדינות שונות בעולם, – אימצנו את השליחות: להיות חלק מפורום גלובלי החורט על דיגלו את הנאמנות לאמנות ולמדע של מקצוע האימון, במטרה להרחיב את המודעות לתרומתו של מקצוע זה לעתיד האנושות כולה.
והרי כיצד אנו מזהים מחנך טוב ? באמצעות הרגש שמציף אותנו כלפי עצמנו כאשר אנו במחיצתו, כי במחיצתו אנו אוהבים את מי שאנחנו יותר מאי פעם.
אחד מנשיאי ארה"ב ג'ון קווינסי אדאמס, אמר : " אם דבריך ומעשיך גורמים לאחרים השראה לחלום יותר, ללמוד יותר, לעשות יותר ולהיות יותר, הרי שאתה מנהיג "
מחנך טוב , הוא מנהיג טוב, מנהיג טוב הוא מאמן טוב, אשר בדרכו האישית והמיוחדת מהווה מקור גדילה , התפתחות, השראה פורצת דרך, דרך אותה המראה המשקפת את הזולת
בהשתקפות אשר מציפה אותו בתחושות של אמון בזולת ויותר חשוב, באמון ובאהבה שלו לעצמו.
"העתיד שייך לאלה המאמינים ביופיו של חלומם" (אלינור רוזבלט)
ואסיים בסיפור קצר על ילדה קטנה ואביה אשר עמדו לחצות גשר. האב אשר היה קצת מבוהל מהאפשרות שהילדה טיפול מהגשר, פנה אל ביתו הקטנה : " יקירתי, בבקשה החזיקי בידי, כך שלא תיפלי לתוך הנהר"
הילדה הקטנה ענתה לו : " לא אבא, אתה תחזיק בידי שלי "
" מה ההבדל ? " שאל האב .
והילדה הקטנה ענתה לו בביטחון מלא : " הו, יש הבדל גדול מאד, אבא, אם אני אחזיק בידך ומשהו יקרה לי, הסיכויים הם שאעזוב את ידך, אבל אם אתה תחזיק בידי, אדע בוודאות, שלא חשוב מה יקרה, אתה לעולם לא תתן לידי להישמט מידך. "
האמון המלא בקשר, הוא המרכיב היוצר את ההבדל הגדול, אל תצפו מילדכם לאחוז בידכם, אחזו את ידיהם ואל תניחו ליד זו להישמט מידכם.
שרה ארבל