עוד מאמרים

הד הרים
סיפורו של טיול

אב ובנו יצאו לטיפוס הרים, לפתע הילד נפל ונחבל, וצעק אל אביו
– " אני פצוע, אני כואב "
ולתדהמתו הוא שומע מעברו השני של ההר, צעקה
-" אני פצוע , אני כואב"
הילד, מופתע, צועק לעבר הקול –
-" מי אתה?" והקול צועק אליו חזרה -" מי אתה?"
ושוב צעק לעבר ההר: " צא החוצה, פחדן " והקול עונה לו : "צא החוצה פחדן"
הילד מתחיל לכעוס על הקול : " אתה מוג לב, לא תצליח לנצח אותי!" , ושוב הקול משיב לו : " אתה מוג לב, לא תצליח לנצח אותי"
ככל שהילד הרים את קולו לעבר ההר, כך ההר הדהד אליו ברעם גבוה יותר.
הילד צועק שוב: " מה אתה רוצה? " והקול משיב לו : " מה אתה רוצה?"
והילד משועשע צועק בקולי קולות : " אני רוצה להכיר אותך" והקול משיב לו: "אני רוצה להכיר אותך"
הילד התבונן סביב ולא ראה איש , אבל הכאב בברכו פסק והוא התרומם והחל לצעוד, שמח על כך כי כאבו חלף, צעק אל ההר :
-" אני אוהב אותך" והקול מחזיר לו "אני אוהבת אותך"
הילד מרותק פונה אל אביו ושואל אותו לפשר הדבר.
במקום לענות לילד, האבא צעק:
– " אתה האלוף, אתה המנצח, אתה האמיץ" וההר עונה לו:
– " אתה האלוף, אתה המנצח, אתה האמיץ"
הילד דרוך וקשוב לכל המתרחש, מנסה להבין, מביט באביו כממתין לתשובה, להסבר.

האב, התיישב על סלע , הוריד ממחטה מסביב לצווארו, חבש בה את ברכו של הילד ואמר:
" בני, יש הקוראים לתופעה זו , הד הרים ,למעשה , אילה הם החיים.
קודם עליך להקשיב קשב רב לעצמך ולסביבה, לאחר מכן בחר את מילותיך, כי כל אשר הנך אומר מן הפה החוצה, מהדהד אליך חזרה, הבל פיך נרשם בחריצי ההר כמו צריבת דיסק, ומנגן לך את זה בחזרה. ככל שתבחר יותר בקפידה במילים היוצאות מבית היוצר שלך, כך גם היצירה של חייך תהפוך ליצירת מופת, וככל שחייך יהיו ביטוי ליצירת מופת זו , כך הם יבנו מערכות יחסים אשר יהדהדו אליך מכל ההרים. הסביבה תמיד תשיב לך את אשר הענקת לה, זה כמו הראי של נשמתך, זה מי שאתה, הד זה מספר לך סיפור על עצמך".

אנשים יקרים,לעיתים אתם ההר ולעיתים אתם הילד, בשני המקרים תקשיבו קשב רב אל מה שאתם שומעים, ותקשיבו למה שהנכם אומרים.
תבחנו מה הסביבה מהדהדת לכם, מה הסביבה מחזירה לכם בחזרה, זה ההד המספר את סיפור חייכם.
כמנהלי משאבי אנוש, אתם חלק מאותו הד, הד זה אמור להישמע כאשר הוא מהדהד את מה שאתם "באמת" שומעים. הד זה אמור לשאול את השאלות אשר "באמת" דורשות מענה, כי השילוב של שניהם יעצים, יצמיח, יפתח ויגדל את הסביבה האישית והמקצועית שלכם.
אתם ההר האיתן, אתם ההד האוטנטי ואתם המקור לספר את הסיפור מחדש, כפי שרק אתם שומעים אותו.

בהערכה לעולמכם הפנימי שניגלה בפניי בשלושת הימים שהיינו יחד, ברצוני להדהד לכם: " אתם אלופים! אתם מנצחים! אתם אמיצים!!"

שרה ארבל

נאום הפתיחה שנשאה שרה ארבל בכנס האדלריאני השלישי 2
נושא הכנס – מוטיבציה

ברוכים הבאים לכנס האימון האדלריאני השלישי.
אני גאה להיות בין מברכיו.

מוטיבציה הוא נושא כנס זה, נושא אשר בהקשר האימוני מחבר אותי אל סיפורי מסע.
קואצ'ינג, הוא מסע אל גילוי העצמי.
מסע אל גילוי העצמי, דורש אומץ, נחישות, ומוטיבציה גבוהה.
בכל מסע יש לכבד את העוצמות הכוחות, המחויבות והנחישות הנדרשים במטרה למצות אותו.

לאחרונה , מתוך התבוננות במסע האישי שלי, גיליתי חומרים נפלאים על מסעות ידועים.
סיפור מסעו של אברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" מסעו של אברהם הוא מסע של חיפוש אחר טרנספורמציה ליצירת בית חדש לעצמו.
מסעו של עם שלם לאורך 40 שנה בחיפוש אחר הזהות – ה"אני" הערכי, המקום בו שוכנת ההשלמה והקבלה.
המוטיבציה למסע יכולה להיות ערגה, תשוקה, חקירה ולמידה, או פחד
ובריחה מ…, שאיפה אל מקום יותר טוב.

אחת הדמויות המרתקות והמייצגות מסע פנימי, הוא אודיסאוס הגיבור היווני, אשר בעשר שנות מסעו מתעמת מול המפלצות שבחוץ ואילה שבפנים, מאותגר ללא הרף על ידי כוחות המנסים לגרום לו לחדול ממסעו, לעצור בעדו, לקבע אותו, להפחידו, לפתות אותו. חדור מוטיבציה הוא מסיים מסע בו הוא חווה אובדנים והישגים, ניצחונות והפסדים. זהו מסע אמיץ של אדם, הנאמן לשאיפתו לגלות את מעוזו את מבצרו הפנימי, את גבולותיו ואת זהותו הערכית.
אודיסאוס שב ממסעו אדם שונה מזה שיצא.

כל שלב במסעו מתעד מפגש עם תשעת טיפוסי אישיות שונים. בין השנים 1976 ל 1982 –פילוסוף ופסיכולוג בוליבי בשם אוסקר אישזו פיתח טיפולוגיה, המגדירה תשעה טיפוסי אישיות וגורמי המוטיבציה המאפיינים אותם – זוהי האניאגרמה הידועה מזה 5000 שנה, אשר כיום משמשת , מאבחנים, בוחנים , מנהלים ומאמנים , ככלי עבודה יעיל לפיתוח אישי ואירגוני.
(ביוונית אניאגרמה פירושה אניא= תשע וגארמ = קודקוד, או נקודה, סמל קדום לתבונה, ידע ושלמות).
אם נעקוב אחר מסעו של אודיסאוס, נגלה את כל תשע טיפוסי האישיות אשר שבו את לב החוקרים לדורותיהם.

מסעו מתחיל כאשר הוא פוגש את אוֹכְלֵי הַלּוֹטוּס אשר נִסּוּ לְהַאֲכִיל אֶת אֲנָשָׁיו בִּפְרִי הַשִּׁכְחָה; הלוטוס הורג את התשוקה להמשיך במסע וגורם לאדם להשתוקק להישאר באזור הנוחות שלו, מפגש זה מבטא את המאבק שבין הצורך הבסיסי בוודאות והפחד משינוי. המוטיבציה המניעה היא המכוונות הברורה להשגת המטרה. האניאגרמה מכנה טיפוס זה כ"משכין השלום", "הדיפלומט". זהו הטיפוס המגשר בין הפחד משינוי, לבין הצורך במסע לגילוי העולמות שבפנים. זהו טיפוס מס. 9 באניאגרמה.

בתחנה הבאה פוגש אודיסאוס את הַקִּיקְלוֹפּ בַּעַל הָעַיִן הָאַחַת אשר אָכַל שִׁשָּׁה מֵאֲנָשָׁיו, עַד שֶׁנֻּצַּח; הקיקלופ רוצה את מה שהוא רוצה ברגע בו הוא רוצה זאת. אין חוקים בארץ הקיקלופ מלבד מה שהקיקלופ אומר דורש ורוצה, מפגש זה מייצג את כוחות הטבע, הלא מרוסנים, הבלתי צפויים והחזקים מכל, המסוגלים להשמיד ללא מורא, בושה או אשמה. על פי האניאגרמה זהו טיפוס מס.8 חסר עקבות, סמכותי והמוגדר כ "המפקד" "הכוחני" "המוביל".

בתחנה הבאה הוא פוגש את מֶלֶךְ הָרוּחוֹת אֵיאוֹלוֹס המֶעֱנִיק לוֹ כַּד וּבוֹ כָּל הָרוּחוֹת, אֲבָל אֲנָשָׁיו פָּתְחוּ אוֹתוֹ בְּטֶרֶם עֵת; כל הרוחות נשבו בהם בו זמנית, הם נהנו מהקלילות, מהשעשוע, מההיסחפות על גלי הים, לכל עבר ועבר, לצלילי מוסיקה וסעודה נהנתנית, אשר במהלכן הם איבדו את המיקוד, את הפוקוס. האניאגרמה מגדירה טיפוס זה כ- טיפוס מס. 7 אשר סורק ללא הרף את כל האפשרויות , מתכנן ומתנסה בכל. זהו טיפוס המוגדר כ- "נהנתן" "חלמן".

הַלֶּסְטְרִיגוֹנִים אשר בארצם השמש לא זורחת, תוקפים את אודיסאוס ללא כל סיבה והוא מאבד 11 מספינותיו. באניאגרמה זה הוא טיפוס מס. 6 הנקרא ה "מתנגד" "הספקן" ,זה שתמיד מרגיש קרבן וחי בתחושה מתמדת של פאראנויה, של נירדפות. בארץ בה השמש לא זורחת, הצד האפל, הצלליות מקבלות משמעויות הגורמות לנו להיות במצב השרדותי. מצב ערני ובכוננות ספיגה או מתקפה. FIGHT OR FLIGHT .

קִירְקֶה הָפְכָה אֶת אֲנָשָׁיו לַחֲזִירִים; קירקה מעניקה לו מידע סודי על המסע שלו, נותנת לו טיפים ומלמדת אותו כיצד לנהל את שארית המסע. זהו טיפוס מס. 5 על פי האיניאגרמה הניקרא "הצופה" (המתבונן מן הצד, האובזרבר). כאן אודיסאוס מבין שהדברים לא תמיד כפי שהם נראים.

בהאדעס הוא פוגש בידידיו הלוחמים הותיקים מימי מלחמת טרויה. הם כולם מתלוננים על כיצד החיים יכלו להיות יותר טובים אילו היה כך וכך ומתרפסים על העבר- זהו טיפוס מס. 4 המכונה כטיפוס ה- "הרומנטיקן הנוסטלגי" – רגיש, רגשני ויצירתי, טראגי – רומנטי, נוסטלגי ומלנכולי. חווה הכל בעוצמה גבוהה. בדרך כלל מתמקד באין ולא ביש עם המבט לאחור.

ממש לקראת סוף המסע אודיסאוס כמעט מתפתה לְשִׁירַת הַסִּירֶנוֹת, כאן נוצרת דרמה, הוא מבקש מאנשיו לקשור אותו לספינה כדי שלא יתפתה, הסירנות מייצרות בשירתן צלילים מלאי ערגה המזמינים להתמסר,לעצור, להביט אחורה , להיכנע ולא להתקדם קדימה.. כל אילה משרטטים את הטפוס הדרמטי- טיפוס מס. 3. "השחקן, השאפתן, המתבלט" בעל מוטיבציה חזקה להשיג ולהצליח ,אנרגטי ובעל אמביציה גבוהה; חותר להיות במקום הראשון בכל תחום- כישלון- מבחינתו הוא האיום הגדול. בני טיפוס זה הם בעלי ביטחון עצמי רב ,עולם הרגש והאינטימיות לא ה- CUP OF TEA שלהם.

קַלִיפְּסוֹ מצִּיעָה לוֹ חַיֵּי נֶצַח אִם יִשָּׁאֵר בִּמְעָרָתָהּ. היא מספקת את כל צרכיו של אודיסאוס . מהר מאד הוא למד עד כמה במקום זה נולדה התלות ותלות זו שוללת ממנו את חופש הבחירה. זהו טיפוס מס. 2 הניקרא " המעניק" "המסייע" – בעל מוטיבציה לעזור לאחרים ולקבל הערכה והכרה , בני טיפוס זה הם אנשים חמים, רגישים ונדיבים הששים לעזור בכל הזדמנות.

התחנה האחרונה שלו היא פואניסיה, חברה אלגנטית בעלת אמות מידה גבוהות, המנוהלת על ידי חוקים ברורים ורמת מחויבות גבוהה, לעשות את הדברים הנכונים בדרך הנכונה. שם הוא מגלה את מידותיו הטובות, את השלימות והמושלמות, את האהבה, החמלה, הכבוד וההערכה כערכים עליונים. הוא הופך ערכים אילה לערכיו ומקום זה לביתו. על פי האניאגרמה זהו טיפוס מס.1 הנקרא "הטיפוס המושלם", " השואף למצויינות ולשלמות" בעל מוטיבציה לעשות את הדברים נכון, ושואף ללמד אותך לעשות על פי דרכו. הוא מוגדר גם כ "המחוקק" – מה שמניע אותו הם, עקרונות ואידיאלים, מצפון וחוש צדק מפותחים.

אם נרכז את תשעת הטיפוסים על פי האניאגרמה: = 1.הטיפוס "המחוקק" "המושלם" (השואף לשלמות),= 2."הנותן" (המעניק), = 3. "השחקן" (המופיע כל חייו בפני קהל), 4. = הטיפוס "הטראגי-רומנטי", 5. ="הצופה" (המתבונן מן הצד),6. =הטיפוס ה"מתנגד" (שייצג תמיד את הצד השני),7. ="אנין-הטעם" (הטועם ומתנסה בכל דבר), 8.="המנהל" 9. = ו- "הבורר" (המפשר בין הצדדים).

כאשר אנו יוצאים למסע האישי אימוני , בתהליך הגילוי העצמי שלנו, או בתהליך הגילוי העצמי של הלקוח, נפרשים בפנינו עולמות ונופים אין סופיים במורכבותם. הצידה לדרך מגוונת ומורכבת , יחד עם זאת עלינו כמאמנים לדאוג כי המסע יושתת על יסודות איתנים המורכבים מאהבה, הערכה, כבוד הדדי, יצר הרפתקנות, והיכולת למצוא את ההנאה והתשוקה במהלך המסע.

עלינו לחפש את מנוע המוטיבציה של הלקוח שלנו, לאתר את מה שמתניע אותו ולתדלק מנוע זה.
הדלק המניע יכול להיות פחד, כעס, קינאה, הצורך לנצח ,להרוויח, להיות נערץ, נאהב, מקובל , לעומתם הדלק המניע יכול להיות נאמנות, אהבה, חמלה ,אמון ואמונה קבלה ועוד אין ספור.

במטרה לתמוך בתהליך התנעה זה עלינו לזהות את הדרך, את השפה,את הצליל ואת המסיקה, המתאימים ללקוח שלנו, יחד עם זאת להיות ערים לתגובותיו של הלקוח תחת עומס ולחץ אשר מסע זה מייצר ולהפוך עומס ולחץ זה למנוף של צמיחה והתפתחות .
כל אחד ומקור האנרגיה האישי שלו, כל אדם , מסעות חייו מציידים אותו בכלים למימוש היעוד לשמו הוא כאן. כמאמנים, תפקידנו לזהות, לגלות, ללטש ולשקף כלים אילה בכדי להעביר אותם לבעלותו של הלקוח, לשימושו האישי, להמשך מסע חייו ומימוש יעודו.

כפי שראינו , פנים רבות לו לאדם, וגישות רבות להגדרתו, על אחת כמה וכמה להגדרת מניעיו. לאלפרד אדלר הייתה גישה שונה ביחס למקורות המוטיבציה שלנו, אים פרויד טען שאנו מונעים ממניעים אינסטינקטיביים בסיסיים להשגת מטרות, הרי שיאונג טען כי אנו מונעים על ידי ארכיטיפים קדומים, אריך פרום האקסיסטנציאליסט טען כי מה שמניע אותנו הוא חיפוש אחר משמעות החיים, ההומניסטים טענו כי מה שמניע את האדם הוא למצות את הפוטנציאל שלו, אדלר לעומתם טען כי למעשה אין אנו מונעים אלא נמשכים אל המטרות מעצם היותנו האחראיים הבלעדיים לגורלנו, מעצם היותנו נאמנים לערכים כגון תרומה לקהילה, אהבה, כבוד הדדי ושיוויון .
קשה שלא לצטט את נלסון מנדלה הטוען כי מה שמונע מאיתנו להניע עצמנו הוא לא האמונה כי אנו לא ראויים או לא מסוגלים, אלא להיפך, הפחד מן העוצמות הטמונות בנו. מרגע בו אנו משחררים פחד זה, הנוכחות החדשה ונטולת הפחד משחררת את הזולת בו זמנית.

ואסיים בציטוט מפי דברי חז"ל : "אי אתה יכול לומר לו לאדם, איזו הדרך ילך בה. הרבה דרכים לאדם… כל אדם צריך ליתן את דעתו לאיזו דרך לבו מושכו, ובה בדרך יבחר בכל מאודו"

צאו לדרך, ודרך צלחה

אודות הגישה שלי – הרצאה בפני אנשי חינוך

כמאמנת זה עשור, וכחלוצת התחום בארץ, אני מבססת את גישתי על שתי הנחות יסוד של תפיסת האדם באשר הוא. האחת מתייחסת אל המרכיב של ה- BEING והשניה אל מרכיב ה-DOING. לאורך המסע שלי עם לקוחותיי אני נעה בשני מסלולים אילה.
מסלול ה-BEING עוסק בתשע הנחות יסוד הטוענות כי :
1. בני האדם מחפשים תמיד את המשותף, את המאחד: אהבה, כבוד, הערכה לעצמם ולזולת.
2. בני האדם הם חקרניים. חקרנות וסקרנות, הם היסוד לכל למידה.
3. בני האדם אוהבים מטרות, יעדים, השגתם מייצרת תחושת סיפוק ומלאות.
4. בני האדם צומחים באמצעות קשרים עם בני אדם אחרים, קשר עמוק וטוב, יולד יצירתיות פתיחות ומחויבות לנאמנות הדדית.
5. בני האדם מרגישים הכי מוערכים כאשר מקשיבים לערכים שלהם ומכבדים אותם.
6. בני האדם הם במיטבם כאשר הם פועלים מתוך נאמנות לעצמם, זהו המצב בו הם מזהים הזדמנות בכל סיטואציה.
7. בני האדם פועלים דרך פריזמת תפיסת המציאות שלהם, בכל זמן נתון.
8. מודעות היא התנאי לשימוש בחופש הבחירה.
9. במהלך חיינו אנו ללא הרף עושים מאמץ לגשר בין תחושת השליחות, היעוד,היעד לבין התנהגות ערכית.

הנחות יסוד ברמת ה- DOING : היא כי בני האדם לרוב שואפים ל:

1. לעשות יותר כסף. או לחסוך אותו.
2. לעשות יותר דברים בזמן הכי קצר.
3. לתקשר באופן הכי אפקטיבי.
4. להרגיש טוב רגשית ופיזית.
5. לספק את הצורך שלהם בשינוי, ממקורות הכי פחות מאיימים.
6. לשפר את איכות החיים שלהם.
7. להרגיש כמה שיותר קרוב לאחרים.
8. לקצר או לבטל את המרוץ הבלתי פוסק בחייהם.
9. להתייצב על מסלול ברור.

ולמרות שהאדם נולד – להיות (ב – BEING שלו), לכשהוא למד לעשות (את ה- DOING) הוא חדל מלהיות. או עושה מאמצים עילאיים לגשר בין שניהם.

תהליך הלמידה של האדם לעולם אינו מסתיים. על כן, המורה לעולם לא יידע לאיזה מחוזות הגיעה השפעתו, אך מה שברור הוא, שהוא משפיע על נצחיותה של ההתפתחות האנושית.
יחד עם זאת אמר גורג' סנטיאנה , ואני מסכימה איתו כי:
A child educated only at school is an uneducated child

אנו תמיד נזכור את המורים אשר לימדו אתנו, אך נוקיר תודה לאילה שגילו לנו את גדולתנו.

האימון בא לגלות לנו את הגדולה, התבונה הידע הטמונים בכל אחד מאתנו.

את השתקפותו של כל אחד מאתנו בזולת, ואת השתקפותו של הזולת בנו.
האימון טוען כי כולנו שואבים מאותם מקורות ידע הטמונים ב- די. אן. איי שלנו.
כל אשר עלינו לעשות זה קודם כל להכיר בכך, להיות מודעים לכך, ולגלות את זאת.
תהליך הגילוי הוא מסע בלתי פוסק ומרתק. על כן, הכלים הכי משמעותיים באימון הם תישאול והקשבה, בכלים אילה טמונה מיומנות האימון.

כאשר אנו מקשיבים למי שניצב מולנו, אנו נשמע את מי שהוא מעבר למה שהוא בעצמו יכול להעיד עליו. וכשנדע לשאול את השאלות הנכונות, נגלה את האוצרות הטמונים במשאב היקר הזה.
אכן, זהו מסע מרתק של גילוי בלתי פוסק.

תארו לעצמכם את ההרגשה הנפלאה הזו שמציפה כל אחד מאתנו כאשר מישהו מזהה בנו תכונות יופי אותם לא זיהינו בעצמנו. תארו לכם את היצירתיות הפורצת מאתנו כאשר מישהו מאמין בנו, משקף את האוצרות הטמונים בנו, ומוביל אותנו אל מחוזות אשר לא העזנו לחלום עליהם.
האים אין זו כמיהה אוניברסלית של האדם באשר הוא?
האים אין זה מסד עליו ניתן לבנות את אותם המגדלים עליהם רק חלמנו?
האים אין אילה מקורות הצמיחה, ההתפתחות, הגדילה והאבולוציה?

האים אין זה תפקידו של המחנך באשר הוא, להוות מקור משקף נאמן ליופיו של האדם.?

באחד מימי תחילת שנת הלימודים פרסמתי באתר שלי 18 משפטי מפתח למחנכים ,וכשאני מתבטאת במילה מחנכים, כוונתי היא למעשה, לכל אחד מאתנו.
כתוצאה מפרסום זה, קיבלתי מיילים ממשפחות אשר הדפיסו את מה שכתבתי והדביקו על דלת המקרר שלהם, הנה אקריא לכם :

a. 1.אם ילדים גדלים באווירה של ביקורת ושיפוטיות – הם לומדים לשפוט ולבקר את עצמם ואת זולתם ( האים זו מטרתנו? כמחנכים? ) סיפור פיני.
2. אם ילדים גדלים באווירה של עוינות ואלימות – הם לומדים להיות אלימים ( האים זהו כלי להישרדותו של האדם?)
3. אם ילדים גדלים באווירה של פחד – הם לומדים להיות חרדים (עד כמה שזה מגביל! מסרס!)
4. אם ילדים גדלים באווירה של רחמים ורגשי אשם – הם לומדים לרחם על עצמם (האין המילה רחמים באה משורש ר.ח.ם? חזרה לעובריות למקום בו לוקחים אחריות עלינו? )
5. אם ילדים גדלים באווירה של עלבון וגיחוך – הם לומדים להיות ביישנים ( ביישנות אינה צניעות וענווה , אלא בלם העוצר מלתת ביטוי לעצמנו)
6. אם ילדים גדלים באווירה של קינאה – הם לומדים לא להיות מסופקים, נכון קינאה זו תכונה אנושית, נדיבות מזמינה ומאפשרת ולא כן הקנאה )
7. אם ילדים גדלים באווירה של בושה – הם לומדים להרגיש אשמה (על זה אין צורך להרחיב, אשמה הוא רגש שכל מי שינק משד אם פולניה, יודע מהו )
8. אם ילדים גדלים באווירה של סובלנות – הם לומדים לדחות סיפוקים
9. אם ילדים גדלים באווירה של עידוד והעצמה – הם לומדים להיות בטוחים בעצמם
10. אם ילדים גדלים באווירה של הערכה – הם לומדים להעריך
11. אם ילדים גדלים באווירה של הסכמה ואישורים – הם לומדים לחבב את עצמם
12 אם ילדים גדלים באווירה של קבלה – הם לומדים למצוא אהבה בעולם
13. אם ילדים גדלים באווירה של הכרה – הם לומדים להציב לעצמם יעדים
14 אם ילדים גדלים באווירה של שיתוף – הם לומדים להיות נדיבים
15. אם ילדים גדלים באווירה של כנות והגינות – הם לומדים את מהות הצדק והאמת
16. אם ילדים גדלים באווירה של בטחון והגנה – הם לומדים לתת אמון בעצמם ובסובבים אותם
17. אם ילדים גדלים באווירה של ידידות ואחווה – הם לומדים שהעולם הוא מקום נעים
b. 18. אם ילדים חיים בשלווה – הם לומדים מה היא שלוות נפש

בכל אחד מאתנו, טמון הילד הקטן, אשר לא חדל מלגדול ומלהתפתח. זו הסיבה שאתם כאן, הסקרנות והחקרנות, הצורך להתפתח עוד ועוד, הצורך לדעת יותר ויותר, מביא אתכם לכל אותם מקומות בהם אתם מאמינים כי תמצאו עוד ולו משפט אחד אשר ייצוק עוד תובנה של מי שאתם ושל מה שאתם רוצים בשביל עצמכם, כי דרך תובנה זו תוכלו להיות יותר בשביל האחרים.

אני מאמנת בכל העולם, באוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב, בריטניה, אירופה, דרום אמריקה. ועליי לציין כי כמיהתם של בני האדם זהה בכל מקום. בקשתם לאימון דומה בכל מקום. מקורות הלמידה שלהם זהים, מציפים ובלתי נדלים, ויחד עם זאת, ככל שמקורות מידע וידע אילה מתרבים, כמיהתו של האדם לעצמו, להגדרה וזהות אישית, הולכים ומתעצמים.

בעידן בו אנו נמצאים על אותה אוטוסטרדת מידע אוניברסלית, בעידן בו הגישה לידע ולמידע היא בהינף המקלדת והעכבר- בעידן בו לכל אדם יש גישה לחומרים אשר פעם היו ברשות מעטים ששמרו עליהם מכל משמר ומכרו אותם במטבע קשה. מהו המרכיב אשר ייקבע את הצלחתנו ?

אני מאמינה כי, מה שקובע כיום את הצלחתו של האדם, הוא מי שהוא, כיצד הוא מצטייר דרך חווית העשייה שלו, בעיני עצמו.

כיום הדגש הוא לא על ה – איך וה -מה אלא על ה -מי

ה-איך וה-מה נמצאים שם לרשותנו, אבל ה- מי טמון בכל אחד מאתנו. אותו צריך לגלות, ללטש, להבריק, ללמוד, לגדל ולחשוף בפני העשייה של ה – איך וה- מה.
זהו ה- מי שבסופו של דבר יבטא את העשייה, את אופן העשייה ואת הבחירות בדרך לפתרון, ליעד, למטרה.

תהליך האימון הוא תהליך מחנך, הוא מחנך את המאומן לתהליכי בחירה, תהליכי הכרה ביכולות שלו, תהליכי קבלת החלטות מבוססות האני מאמין שלו. זהו תהליך מרתק ,אשר בסופו, התלמיד מאמן את עצמו, דרך ההשתקפות שלו במאמן. היום המילה אהבה, אינה מילה גסה אשר הס מלהזכיר, היום זו מילה הבאה לבטא את הקשר הבסיסי בין האדם לרעהו, בין האדם לעצמו.

ויקטור פרנקל אמר : " אהבה היא הדרך היחידה – היא האמצעי היחיד- אשר דרכו אנו יכולים להתבונן בזולת, לזהות בו את מה שמיחד אותו, את תבניתו הייחודית, את הפוטנציאל הטמון בו, שיש עדיין לממשו. באמצעות אהבה זו, אנו מניעים אותו למימוש, הגשמה וביטוי עצמי , אהבה זו מניעה ומיישמת.

לאחר תקופה של דיאלוג מעצים עם המאומן, הוא מפנים דיאלוג אימוני זה והופך אותו לדיאלוג הפנימי שלו עם עצמו. ממקום זה הוא יוביל את עצמו ואחרים. הוא יהיה למנהיג, משום שהסביבה היא ההשתקפות הכי נאמנה של עולמנו הפנימי. על כן, השאיפה היא לחיות עם עצמנו מתוך הבנה, שלווה ושלום.

האימון , הוא מקצוע המתפתח בעידן בו האדם עובר מתפיסת חיים הישרדותית, לתפיסת חיים הנאמנה לחלומותיו, מאוויו, רצונותיו האישיים, ממקום של מודעות עצמית וסלילת תהליכים ממשי חזון.
תארו לעצמכם מציאות בה כל ילד בגן ילדים ובית ספר, נהנה משירותי COACHING ?
תארו לעצמכם מציאות בה כל פוליטיקאי , מנהיג, מנהל, נהנים משרותיו של COACH טוב ?
תארו לעצמכם שלכל מורה, רופא, שופט, עורך דין, בנקאי, רו"ח , נהג מונית, ישCOACH מלווה?

כיצד היה נראה העולם כאשר כל אדם היה מודע לחופש הבחירה שלו, מממש אותו למען עצמו ומכבד את חופש הבחירה של זולתו? אולי ממקום זה, כאשר כיבוד חופש הבחירה היה ערך עליון לכל אדם באשר הוא, היינו מגיעים למקומות שעוד לא העזנו לחלום עליהם?

כיום – ICF הפדרציה הבינלאומית לאימון, אשר את שלוחתה הישראלית אני מייצגת, וחבריה המונים 10,000 איש מ- 80 מדינות שונות בעולם, – אימצנו את השליחות: להיות חלק מפורום גלובלי החורט על דיגלו את הנאמנות לאמנות ולמדע של מקצוע האימון, במטרה להרחיב את המודעות לתרומתו של מקצוע זה לעתיד האנושות כולה.

והרי כיצד אנו מזהים מחנך טוב ? באמצעות הרגש שמציף אותנו כלפי עצמנו כאשר אנו במחיצתו, כי במחיצתו אנו אוהבים את מי שאנחנו יותר מאי פעם.

אחד מנשיאי ארה"ב ג'ון קווינסי אדאמס, אמר : " אם דבריך ומעשיך גורמים לאחרים השראה לחלום יותר, ללמוד יותר, לעשות יותר ולהיות יותר, הרי שאתה מנהיג "

מחנך טוב , הוא מנהיג טוב, מנהיג טוב הוא מאמן טוב, אשר בדרכו האישית והמיוחדת מהווה מקור גדילה , התפתחות, השראה פורצת דרך, דרך אותה המראה המשקפת את הזולת

בהשתקפות אשר מציפה אותו בתחושות של אמון בזולת ויותר חשוב, באמון ובאהבה שלו לעצמו.

"העתיד שייך לאלה המאמינים ביופיו של חלומם" (אלינור רוזבלט)

ואסיים בסיפור קצר על ילדה קטנה ואביה אשר עמדו לחצות גשר. האב אשר היה קצת מבוהל מהאפשרות שהילדה טיפול מהגשר, פנה אל ביתו הקטנה : " יקירתי, בבקשה החזיקי בידי, כך שלא תיפלי לתוך הנהר"
הילדה הקטנה ענתה לו : " לא אבא, אתה תחזיק בידי שלי "
" מה ההבדל ? " שאל האב .
והילדה הקטנה ענתה לו בביטחון מלא : " הו, יש הבדל גדול מאד, אבא, אם אני אחזיק בידך ומשהו יקרה לי, הסיכויים הם שאעזוב את ידך, אבל אם אתה תחזיק בידי, אדע בוודאות, שלא חשוב מה יקרה, אתה לעולם לא תתן לידי להישמט מידך. "

האמון המלא בקשר, הוא המרכיב היוצר את ההבדל הגדול, אל תצפו מילדכם לאחוז בידכם, אחזו את ידיהם ואל תניחו ליד זו להישמט מידכם.

שרה ארבל

דילמות אתיות ומקצועיות

דילמות אתיות ומקצועיות
שתי שאלות של דילמות אתיות :

שאלה מס. 1. – בואו נניח שאתם מכירים אישה הרה, אם ל- 8 ילדים. 3 מהם חרשים, 2 עיוורים ואחד סובל מפיגור שכלי. אישה זו גם נגועה בסיפיליס. האים הייתם ממליצים לה לבצע הפלה?

שאלה מס. 2. – הגיע הזמן לבחור את מנהיג העולם כולו, הצבעתך היא בעלת המשקל המכריע בבחירות. הנה העובדות ביחס לשלושת המועמדים :

מועמד א. מקושר לפוליטיקאים מושחתים, מתייעץ עם אסטרולוגים, היו לו שתי פילגשים. מעשן בשרשרת ושותה 8-10 מרטיני ביום.

מועמד ב. פוטר מעבודתו פעמיים. ישן עד צהריי היום. עישן אופיום בקולג' ושותה ליטר וויסקי כל לילה.

מועמד ג. מחזיק במדליית כבוד של גיבור מלחמה. צמחוני, שותה בירה לפעמים ומעולם לא קיים יחסים כפולים.

מבין שלושת המועמדים, במי היית בוחר?

חישבו לפני שתגללו למטה לקרוא את התשובות.

שתי שאלות אילה, מייצגות בעיניי את הדילמות האתיות בפניהן אנו ניצבים כל יום לא רק בחיינו המקצועיים, אלא גם בחיינו הפרטיים. הקוד האתי האישי, הוא זה שינחה אותנו ביחס לפרשנות של הקוד האתי המקצועי.

לא ניתן להתעלם מן הכותרות שלפעמים מסנוורות עיניים : " מטופל איים על רופאו ברצח" ידיעות אחרונות 21 ליולי השנה. עורכי דין, פסיכולוגים, שופטים, מצטרפים לרשימה.

מעניין מתי ייחשף סיפור ראשון בו מאמן היה מאויים על ידי מתאמן.

אימון הוא עוד מקצוע אשר עשוי לבודד אותך מול לקוחות בעייתיים, אשר מהווים איום או יותר מכך משבשים את אורח חייך באופן מכוון.
מערכות היחסים שלנו עם לקוחות מתחילות בשיחת טלפון קצרה, הסכם כזה או אחר ויאללהה יוצאים לדרך. כבר בשלב זה הייתי מציעה לעצור ולבחון יותר לעומק את כשירותו של הלקוח הפוטנציאלי לאימון, על אחת כמה וכמה כשלמאמן אין את הכלים הדרושים לבחון ולזהות פתולוגיות.

היום האימון נתפס כעוקף טיפול עמוק, לפעמים זה יכול להיות פתרון, או מלכודת.

הבעיה מתחילה מעצם העובדה שאמנם למדנו אימון, אך לא למדנו לזהות מניפולציות או תכנים פתולוגיים אשר לעיתים הולכים ונכרכים מסביב לצוואר מערכת היחסים האימונית, ועד שאנו מגלים זאת עלול להיות מזיק לשני הצדדים.

ומה קורה ביחסים של מאמן המדריך\ מנחה מאמן, קולגה למקצוע ?
בין מאמן למודרך או קולגה למקצוע, לא מוקפדת הסודיות, מעניין שגם הקוד האתי של המאמנים ושל הפסיכולוגים לא נתנו לכך את הדעת.
עכשיו נשאלת השאלה, מיהו קולגה למקצוע? האים מישהו שעבר קורס של יומיים, או חודשיים? או כמה נדרש מכל אחד במטרה להגדירו כקולגה למקצוע שניתן להיוועץ בו?
מתי הופכים היחסים בין קולגות למקצוע לשוויוניים ? רופאים מול רופאים נהנים משוויוניות, כולם עברו מסלול דומה. פסיכולוגים מול פסיכולוגים נהנים משיוויניות מאותה סיבה, כך גם המשפטנים. מה קורה איתנו? מתי זה אחד מול אחד, יחסי מדריך מודרך, מאמן מול מתאמן?
סעיף מס. 5 בקוד האתי של הפדרציה, מפנה אותנו להתייעצות עם איש מקצוע אחר אשר ייתן את ההערכה אותה אין לנו את הכלים לעשות. במקרה כזה אתה אמור להפנות את הלקוח לטיפול מקצועי מסוג אחר- אז אם אתה מפנה אותו לכלכלן, או טכנולוג זה נפלא, אך מה קורה כשאתה מרמז על המלצה להיוועץ עם פסיכולוג, וכבר חס מלהזכיר פסיכיאטר?

כאן אנו עלולים למצוא את עצמנו בתרחיש מאד לא נעים, בו אנו ממליצים ללקוח לפנות לטיפול אותו הוא ניסה לעקוף בעצם פנייתו אלינו. עליי לציין כי חוויתי חוויה זו והיא לא נעימה.

גם סעיף 26 בקוד האתי של הפדרציה הבינלאומית, מציין כי כאשר נוצר מצב של קונפליקט בין הלקוח למאמן, יש לשתף בזאת את הלקוח, אין צורך לציין כי מרגע זה מערכת היחסים אינה הדדית ועל כן תנאי ההתקשרות משתנים. גם זו סיטואציה שמרגע חשיפתה יוצרת מצב של אין חזור.

אנו עוסקים במקצוע,בו חלק ממלמדיו, מעולם לא למדו אותו, או עסקו בו, אך הקוד האתי הפנימי שלהם מאפשר להם ללמד אותו. לרוב, הם נצמדים בקנאות לקודים אתיים מקצועיים על כל סעיפיהם, ובכך מאמינים כי מפגינים מקצועיות.

ומה בארגונים ? – דילמה אתית מורכבת. בארגונים, אנו מאמנים את הפרט בארגון, מבלי לתת אינפורמציה עליו לממונים ? למי הנאמנות שלנו ? ומה קורה כאשר בסופו של האימון לא רק שהמאומן לא עלה על המסלול המצופה, אלא מחליט לצאת למסע תרמילים של שנתיים במזרח הרחוק? למי שמורה הנאמנות? לאיש אשר שכר את שרותינו, אשר הציב יעד אימוני מוגדר וממתין לתוצאות? ובל נשכח כי הוא גם זה החותם על הוראת התשלום עבור שירותי האימון, או לאיש שאימננו, זה שנתן בנו את אמונו?

על כן, האים יש קשר לאתיקה ולמקצועיות ? מקצועיות היא היכולת שלנו להשתמש בכלים, והידע, המיומנויות ,הניסיון, האינטואיציות, התבונה והיצירתיות שלנו במטרה למקסם את תהליכי קבלת ההחלטות שלנו ותהליכי הובלה להשגת יעדים מקצועיים תוך שמירה על סטנדרטים נאמנים והדדיים בנינו לבין הלקוח. אתיקה מקצועית ואישית הם ההרחבה או הצמצום של הגבולות אשר במסגרתם נבטא את המקצועיות שלנו.

ובכן, נראה לי כי מיציתי את השטח שהוקצה לכתבה, אז אני עוד חייבת לכם תשובות ביחס לשתי הדילמות האתיות אשר הבאתי בתחילת הכתבה.

מועמד א. הוא – פרנקלין ד. רוזבלט

מועמד ב. הוא – ווינסטון צ'רצ'יל

מועמד ג. הוא – אדולף היטלר.

ודרך אגב, אם החלטתם להמליץ על הפלה לגברת ההרה, אזי הרגתם את בטהובן.

בחום, שרה ארבל.

משה, האיש, המנהיג, המאמן, החולם והמממש.

בהשראת חג החירות, ברצוני להעלות את דמותו של משה, האיש, המנהיג, המאמן, החולם והמממש.

אני מאמינה, כי חירות – חופש הוא משחק הרבה יותר גדול מכוח, כוח תמיד יהיה התוצאה של הדברים עליהם יש לנו את היכולת לשלוט, לעומת החופש בו נזכה, כשנשחרר את הדברים עליהם אנו שולטים, ונוותר על הצורך בשליטה.
ככל שנשאף לשלוט, כך נאבד חופש, וככל שנוותר ונשחרר את הצורך הזה, כוחנו ילך ויתעצם ותחושת החופש תגבר.

על כן, העבדות היא של אלה המשתעבדים לצורך שלהם בשליטה, והחירות היא של אילה אשר אינם תלויים בדבר, אינם משועבדים לסיפוק צורך זה .

פרעה עם כן, מסמל את תפיסת הכוח והשליטה, משה הוא סמל החירות.
עם ישראל בזמן נתון זה בהיסטוריה, מסמל באופן מאד נאמן את האדם המתלבט, בין הגדרה עצמית של עצמו, לבין הגדרת האחרים אותו, בין שיעבוד לחירות. האדם הנמצא בתחילת המסע שלו, החווה רמת תסכול גבוהה, מוכנות לשינוי, ופחד ממנו. יציאה למסע של גילוי עצמי, דרך הצרכים והערכים שלו, נושא ונותן עם הקושי להחליט, לבחור, לכאן או לכאן, בין חרות ועצמאות לבין עבדות ושעבוד. ובסופו של תהליך היציאה אל החופש, אל ההגדרה והזהות העצמית שלו, אל החירות.

דמותו הססגונית של משה מרתקת אותי ביותר. דמות המצטיירת תחילה כתוקפנית , כשהוא תוקף את אחד המצרים באתר הבנייה , ואחר כך כחנון חדל אונים כשהוא מפגין את חולשותיו ומומו מול השליחות הגדולה , ואחר כך,מנהיג, אסטרטג , טקטיקן, איש שיווק מעולה, ואיש חזון ורוח אשר מעביר את עמו ואת עצמו מסע מדהים, המסתיים בכך שהוא נשאר בשער ולא עובר דרכו.
משה הופך לאב הרוחני של היהדות, הנצרות והאיסלם – האיש המטביע את חותמו ואת מורשתו לאלפי בשנים.

כשאני מנסה לנתח את מערכת היחסים של משה עם אלוהים, אני רואה דיאלוג בלתי פוסק של עימותים, של משאים ומתנים, של מבחני מציאות בלתי פוסקים ושל אתגרים, יעדים ומטרות ההולכות ועולות מדרגה שלב אחר שלב. אם נתבונן דרך עיני המאמן, אני תוהה, מי אימן את מי כאן? אלוהים את משה או אולי להפך?…….. הרי משה כל פעם משנה את עמדתו, ביחס ישיר לאתגר אותו הוא מציב לאלוהים, ומי שחובת ההוכחה חלה עליו, זה למעשה אלוהים. הוא רוקד עם אלוהים את ריקוד האימון המוכר לכולנו.
פעם, הוא בוחר להצטייר כחלש, בעל מום, ולעומת זה, הוא גם מפגין יכולות לא מבוטלות , הוא לא קופץ על התפקיד שאלוהים מציע לו, הוא לא שש כל כך מהר לעשות כדברו, הוא מתווכח, הוא חולק על דעתו, הוא מבקש סימנים, הוכחות, נסים ונפלאות, מכות וחמלות, הוא לא מוכן להתפשר על דיבורים בלבד, הוא דורש מעשים ורק עם מבחן המציאות אותה הוא בוחן ללא הרף, הוא מוכן לקחת את שרביט המנהיגות, והשרביט הזו, כשהיא בידיו, היא רכה, מתפתלת, ולפעמים גם מפליאה בביצועיה.

בתחילת התהליך, כאשר העם המדוכא קורא קריאות שבר, ומגיע לרמת תסכול מאד גבוהה, מגיע משה עם שליחות ברורה לשחרר את עמו מהמצב הקשה. העם מבין כי עליו לעשות החלטה גורלית ביחס לעתידו. ולמרות הסבל, אין העם ממהר כל כך לשנות את מצבו, על משה לעמול קשה במטרה להוכיח לעם כי יש דרך לצאת מן המצב הקיים. כאן יוצא משה עם קמפיין פרסומי ושיווקי לא מבוטל, הסלוגן שלו הוא:
"שלח נא את עמי" סלוגן שמשמש עד היום- LET MY PEOPLE GO -.
העם, אשר רמות התסכול שלו גברו, הבין שהאלטרנטיבה שמציב להם משה, היא הבחירה הנכונה להישרדותם.
יחד עם זאת, כאשר סכנת ההישרדות חלפה, זיכרונות סיר הבשר החלו להפעיל את בלוטות הרוק .
בשלב זה, משה מבין כי המודם ההשרדותי עליו נשענו טיעוני היציאה, לא יחזיק מים זמן רב. העם התחיל לשכוח את אשר ברחו ממנו, ולהפנים את הקושי של המציאות החדשה, אשר מתוך זיכרון מעומעם נתפסה כיותר קשה מקודמתה. בשלב זה משה פונה למקורות אשר מלווים אותו לכל אורכו של המסע, "האלוהים", בבקשה לספק לו זריקת דבק ארוכת טווח להמשך המסע.
משה, אשר גדל והתחנך בתנאי שפע וחופש, יודע לאן הוא מוביל את עמו, הוא רואה את החזון, הוא מובל על ידו, הוא חווה אותו בכל רמ"ח אבריו, אך העם אשר לא ידע חופש ושפע לדורותיו, מאבד מהר את אמונו בחזון וממאן להתמסר לתהליך.
אם עד עכשיו היו הוכחות שחיזקו את אמונתו של העם בגורם חיצוני, הרי שכאן לראשונה העם נדרש לפנות אל עצמו לאתר שם את נקודות החוזקה של עצמו, ולחזק את אמונתו בעצמו . משה מגייס את עשרת הדברות, כגורם מכתיב, אך מגבש, יוצר מסגרת של ציפיות וחוקים, אך יתרה מזאת, עשרת הדיברות למעשה מהוות לראשונה את ההגדרה העצמית של העם, את מערכת הערכים אשר מגדירה לא רק את המארג החברתי, אלא את המבנה האנושי בתוך הקבוצה, את ה DNA , מחדש. יחד עם זאת זהו מצע דמוקרטי לחלוטין, המאפשר את חווית הבחירה, אין אילה חוקים חד צדדיים, אלא המלצות להתנהגות והתנהלות שיש עונש בצידה, אך עדיין הפרט הוא אשר יפר אותם ויוענש, או יכבד אותם ויכובד. אין החוקים האילה חלים על כל העמים דאז, אלא, רק על הקבוצה הזו, ובכך היא נבדלת, נבחרת, נפרדת מן האחרים , החוקים שומרים עליהם מפני עצמם ועל כן הם באים לשרת אותם. זהו הסכם של הדדיות בין שני הצדדים. WIN WIN .
החוקים החדשים מפגינים אהבה, חמלה, אחדות, כבוד, הערכה, שותפות, חברות, סלחנות, ויתור. כמו-גם, עלות מול תועלת, חטא ועונשו.
אין ספק כי כל אילה עונים על הצרכים הבסיסיים של האדם באשר הוא. לא פלא כי עשרת הדברות הפכו לקוד האתי האוניברסלי.
עם השגת המטרה, עם מימוש החזון, משה, המנהיג האולטימטיבי, אשר כוח ממנו והלאה, עושה את הויתור הכי גדול, הוא לא זוכה ליהנות מפרי חזון שטיפח במשך 40 שנה, הוא משחרר את החזון, ואת התוצאות שלו. מה שהנציח אותו לדורותיו, היה המסע ולא המטרה אליה שאף.
דרכו של החץ אל המטרה, מותנית בעוצמת הדריכות והפיקוס בעת השחרור שלו מן הקשת, המסע שהחץ יעשה אל המטרה אינו תלוי בנו, אין לנו שליטה עליו, אם ננסה לאחוז בו ולו לשניה אחת, נסיט אותו ממטרתו . הדרך אל המטרה, היא דרך החופש.

כמה נפלא המסע המרתק הזה.

שיהיה לכם חג חרות תשס"ו שמח.

שרה ארבל

תרומה ונתינה לקהילה

הקהילה היא אנחנו, על כן, תרומה לקהילה, היא תרומה לעצמנו באין ספור מכפלות.

הצורך של האדם להשפיע הוא הצורך המניע סופרים, משוררים, אומנים רב תחומיים, מדינאים, מצביאים, קובעי מדיניות ודעת קהל ,מובילי שווקים הקובעים אופנה וטרנדים, וכמובן מאמנים.

בכולנו חבויה הפינה הקטנה שבלב, הבאה על סיפוקה כאשר אנו עושים הבדל ולו הכי קטן בחיי האחר, הסיפוק בלהועיל, להוציא חיוך מפנים עצובות, לשפר, לתת, לתרום.
הרגש המציף אותנו לאחר נתינה בעלת ערך לזולת, חודר לכל נקבובית ותא באופן המזין, ומרווה את צימאון החיים שבנו.

במטרה לתת ולהעניק, עלינו קודם כל למלא את חללי לבנו בכל אשר נעניק, עלינו למלא את מיכלי נפשנו.

על פי תפיסתי, נתינה באה ממקום של שפע, ממקום שיש מה לתת. והמקום של היש הוא בתפיסה שלנו את היש. השפע הוא בתוכנו, אזי אין הוא מדיד במדדים הקונבציונליים . הוא מדיד במדדים ערכיים. כלומר, אם התחלקתי עם מישהו במשהו שיש לי מעט ממנו, הרי שלמרות שכעת יש לי פחות מהמשהו הזה , הרי שבעצם הנתינה יהיה לי יותר ממשהו אחר, אזי יצאתי עם הרבה יותר ממה שהיה לי לפני שנתתי, ובכך יצרתי תחושת שפע אשר למעשה תייצר MORE OF THE SAME.

נתינה היא לרוב, אקט אישי, אינטימי, משהו שאנו מעניקים מעצמנו, לאו דווקא חומרני, או בר הגדרה מוחשית, זה יכול להיות הקשבה, תמיכה רוחנית או נפשית, זה יכול להיות נוכחות פיזית, מנטלית, זמן, אהבה, תשומת לב. נתינה נמדדת על בסיס רגשי, נתפסת על ידי המקבל כהפגנת אהבה, אכפתיות, חברות, ידידות, קולגיאליות, התחלקות ב…

תרומה, לרוב, ניתנת למדידה באופן יותר מוחשי, מדיד. תרומה באה לידי ביטוי במסגרת יותר ברורה. אם יש צורך בללמד את ילדי השכונה מחשבים, אזי יש תקציב, יש מספר ילדים, יש תכנים, יש מסגרת. אם יש צורך לתרום איבר, כסף, ציוד, שעות יעוץ, הכשרה, ועוד, יש מסגרת ברורה ומדידה אשר לתוכה אנו יוצקים את התרומה. לא תמיד התורם או הניתרם חשופים, מכירים אחד את השני, אך התרומה מתבצעת על בסיס הסכם ברור של סיפוק צורך ,לאחר הגדרתו.

אם הנתינה היא יותר ביחסים של אחד על אחד. התרומה היא כבר מקדמת אותנו ליחסים של הפרט מול הסביבה/ קהילה.

המושג קהילה = בתפיסתי, זו כל הסביבה בה אנו חיים, כלומר ENVIORNMENT = כל אדם באשר הוא, כל צומח, כל חי, כל אשר נמצא על פני כדור הארץ ומעליו. כלומר, הקהילה שלנו היא היקום כולו.
אנו והיקום אחד הם. מעשינו, מחשבתנו, רגשותנו, פעימות ליבנו, מסונכרנים עם כל היקום, מביעים ,מבטאים ומשקפים האחד את השני על כל המורכבות הטמונה בו
.
אם נגביל את עצמנו אל קהילה אחת בלבד , כגון משפחה, או קבוצה קטנה של חברים, או קבוצה של בוגרים , או קהיליית בעלי מקצוע כזה או אחר, או כל קהילה אחרת. אנו למעשה, חוסמים את עצמנו מלפגוש את כל שאר היסודות המרכיבים אותנו עצמנו. אנו מונעים מעצמנו צמיחה ויותר מזה, אנו מונעים מעצמנו את השפע האדיר הקיים ביקום.

זה מזכיר לי תקופה בחיי, הייתי אז בת 10, בארץ הייתה תקופת צנע ולכולם פשוט לא היה, היינו חיים על הקצאת מזון, או טובות הנאה של קשרים מזינים. החיים אז התנהלו על מנועי הישרדות, פוסט מלחמה"ע השניה, פוסט שואה ומדינה שחגגה בר מצווה.
היו לי חברות אשר התארחתי בביתן, וזה תמיד הדהים אותי מחדש, למרות שכל המשפחות חיו על אותו סל קניות, על אותו תקציב ממשלתי, כל משפחה התייחסה למצבה הכלכלי לחלוטין שונה. ה – STATE OF MIND – שיחק תפקיד מרכזי.
היו משפחות אשר בביתן תמיד התארח היש, ובבתים אחרים התארח האין. זה היה ניכר בשפת הגוף, בשפה הנאמרת, בברק בעניים, באווירה בבית, בכלים, בלבוש בכל ההוויה המשפחתית. האין היה וגדל, והיש הלך וגדל. מאותה נקודת מוצא, מאותו משאב בסיסי, אותו גודל משפחה, אותה הקצאה, אותו רקע.

מהו למעשה השפע?

השפע הוא בתוכנו, השפע הוא אותו מכלול המרכיבים, המכילים את כל אותם הנכסים והאוצרות הטמונים בנו. והדרך לשפע היא להכיר בהם, לזהות אותם, לקבל להוקיר ולהודות. כי למעשה, כל אשר אנו שואפים אליו, שואף אלינו בחזרה, כל מה שאנו רוצים בו הוא כבר למעשה שלנו. העניין הוא שאין לרבים מאתנו את היכולת לזהות ולנכס את הלך הרוח הזה, לעצמם.

אני מגדירה זאת TO BE IN AN ATTITUDE OF GRATITUDE , כלומר תמיד לראות את היש ולהוקיר תודה עליו, ולא חשוב עד כמה הוא קטן, ברגע נתון זה.

כאשר אנו נמצאים בעמדת הוקרה והודיה זו, אנו מתחברים לשפע הבלתי נדלה, הלב שלנו מתרחב, ואז גם הנתינה שלנו באה ממקום נקי, ועימה התרומה.

מאחר ואין ביקום הפיזי והרוחני ריק – וואקום, לא ניתן להכניס משהו למקום שאין בו מקום. על כן, אין זה אפשרי לקבל משהו , מבלי לפנות לכך מקום, לתת , לוותר.

ויתור ונתינה יתהוו רק ממקום של שפע, מאמונה כי יהיה לנו עוד הרבה מזה, יותר מזה, או אחר ויותר. אמונה זו היא תולדה של האמון שלנו ביכולות שלנו, בנכסים הפנימיים שלנו, בשפע הפנימי שלנו בשפע שביקום, שבסביבה, שבקהילה.

לעיתים הצורך להיאחז בכל אשר לנו, מונע את ההנאה ממנו, משום שננווט את האנרגיות שלנו בלהיאחז במקום בליהנות מזה. וההנאה והסיפוק הגבוהים באים משיתוף בכל אשר לנו, עם הקהילה.

לקהילה יש תפקיד מרכזי ביסודות השפע.

הקהילה למעשה משרתת את מרכיב הוואקום, הריק, הקהילה היא החלק במעגל החיים המשמש אותנו ליצירת אותו וואקום, בשרשרת מחוללת השפע.

שרשרת השפע מורכבת ממספר לולאות התלויות האחת בשניה:

אני = היכולת שלי להיות נאמן לעצמי, היכולת שלי לתת אמון מלא בנכסים והאוצרות הגלומים בי, ממקום של יכולת קבלה ונתינה באופן הדדי.

הקבלה = היכולת שלי לקבל, להוקיר תודה, מעמדת ותחושת שפע והודיה .

הנתינה = היכולת שלי לתת ולוותר. מתוך תחושה של שפע, של יש של חדוות הנתינה. תוך יצירת הוואקום אשר יכיל את החדש , אותו נזהה , נקבל ונוקיר.

אפקט המראה = ההשתקפות של עצמנו דרך הסביבה – קהילה, כמקור השפע, מזמין עוד ועוד שפע, MORE OF THE SAME .

הסביבה/ קהילה ואנו, אחד הם, ועל כן, כל תרומה, או נתינה, חוזרת אלינו דרך אפקט המראה תוך השתקפות של מי שאנחנו, בעת הנתינה/ תרומה. – הסביבה תמיד, ואני מדגישה, תמיד, תשקף את עולמנו הפנימי, על כל פניו, צבעיו ומורכבותו. (דוגמא נפלאה לכך, סדנאת הסוסים של מאיר וייצ'נר, "אימון באמצעות סוסים", שם אנו עדים כיצד הסביבה, במקרה זה, הסוסים, משקפים את עולמנו הפנימי)

החיפוש אחר הסימטרייה וההדדיות ביננו לבין הסביבה, תמיד יתקיים. אך לא תמיד בא לידי ביטוי בזמנים תואמי אירוע.

אנו התברכנו ביותר כשרון, ידע ויכולת ממה שאנו יכולים לדמיין לעצמנו, ויותר ממה שאי פעם ניתן לו ביטוי בפועל. תפקידנו הוא לפתח ולגדל זאת ככל האפשר בתקופת חיים קצרה זו. ככל שנקדיש לכך , ככל שנכיר בכך, אצלנו ואצל הזולת, אנו ניגע בשפע שבתוכנו ועל כן גם בשפע הקיים בכל קהיליית היקום כולו, והקהילה ואנו נהנה מכך באופן הדדי.

אם הנכם חשים שאין לכם מספיק, מן הסתם אינכם נותנים מספיק.
אם הנכם חיים בתוך האין, מן הסתם תזמינו את כל שפע האין הקיים.
אם תתחברו לכל מה שיש לכם ובכם, ותעצימו את רגשות ההכרה, ההערכה והתודה עליהם, מן הסתם יהיה לכם הרבה, הרבה יותר מאותו היש.

ובינתיים, תתחברו לקהיליית היקום הבלתי סופי/ סליחה, אמרתי יקום ? לא ,התכוונתי קודם לקיום הבלתי סופי, ומשם לשפע אין קץ ומשם ליקום = כלומר לקהילה, תתחילו לרוקן 🙂 , כלומר לייצר וואקום, ומפה תמריאו אל המקומות שלא העזתם לחלום עליהם.

בחום,
שרה ארבל
(c) שרה ארבל 6002

עשרת הדיבורים שלי לעצמי לשנה החדשה

לשנה החדשה, אני מאחלת לכל אחד לאמץ
את עשרת הדיאלוגים הפנימיים האלה עם עצמו.
שננו אותם מתוך נאמנות לעצמכם, ותהיה
זו השנה הנפלאה, מלאת ההישגים וההצלחות
אשר לה אתם כה ראויים.

עשרת הדיבורים שלי לעצמי לשנה החדשה
1. אני מאמין בעצמי וביכולות שלי.
2. אני מוכשר ומיומן מספיק לבצע את תפקידי
בנאמנות למטרה.
3. אני מאמין שאני אטרקטיבי ומעניין את הזולת.
4. אני בוטח בעצמי ובנאמנות שלי לעצמי.
5. אני שם את עצמי בסדר עדיפות ראשונה.
6. אני לא אחראי לרגשותיהם של אחרים.
7. מותר לי לשגות, לסלוח לעצמי וללמוד משגיאותיי.
8. אני משחרר את העבר מחיי ועל ידי כך מתמלא
בכוחות לכאן ועכשיו בלבד.
9. אין לי כל יכולת לצפות את העתיד מלבד
להשקיע בהווה.
01. אני מרגיש נאהב ורצוי.

מצא את ההבדל הקטן שבין מצליחנים לשורדים

1. השורדים מתחרים ב….. —- המצליחנים יוצרים
2. השורדים נמנעים מסיכונים — המצליחנים מנהלים סיכונים
3. השורדים חיים בתיקוות — המצליחנים חיים במציאות אובייקטיבית
4. השורדים שואפים לנוחות — המצליחנים מרגישים מאד נוח באי נוחות
5. השורדים חולמים על זכייה בלוטו — המצליחנים חיים בתחושת שפע כאילו כבר זכו בו
6. השורדים זקוקים לביטחון — המצליחנים אינם מאמינים כי ביטחון הוא חלק מחיינו
7. השורדים מקריבים התפתחות תמורת ביטחון — המצליחנים מקריבים ביטחון תמורת התפתחות
8. השורדים פועלים ממקום של פחד וצמצום — המצליחנים פועלים ממקום של אהבה ונתינה
9. השורדים ממוקדים ב"לעשות" — המצליחנים ממוקדים ב"להיות"
01. השורדים רואים עצמם כקורבנות — המצליחנים רואים עצמם כלוקחי אחריות
11. השורדים חולמים – — המצליחנים רואים את החזון
21. השורדים חיים באורינטציה של בעיות — המצליחנים חיים באורינטציה של פתרונות
31. השורדים מאמינים כי הם יודעים כבר הכל — המצליחנים הם צמאי ידע ודעת
41. השורדים ממירים זמן בכסף — המצליחנים ממירים רעיונות בכסף
51. השורדים מתעלמים מן האינטואיציות שלהם — המצליחנים מקשיבים לאינטואיציות שלהם
61. השורדים מחפשים אחר עושר — המצליחנים מחפשים שפע
71. השורדים מאמינים בחזון שלהם רק כשרואים את מימושו — המצליחנים חיים את החזון שלהם מרגע התהוותו
81. השורדים תמיד בורחים משינוי — המצליחנים מייצרים שינוי
91. השורדים מקשיבים למה שיש להם בראש —- המצליחנים מקשיבים למה שלאחרים יש בראש
02. השורדים מונעים על ידי חוסר אמון וזקוקים לדעת תוצאות — המצליחנים נותנים אמון ומתמסרים לבלתי ידוע

על סגנונות ניהול ועל ההבדל שבין רגש לאינטואיציה

"הם חסרי כל רגש!"
"הם עוד צריכים ללמוד יחסי אנוש!"
"הם לא מבינים אותנו. לא יודעים להעריך. כיצד הם בכלל מנהלים בני אדם, אם הם כל כך מנותקים מהם?"
אלה הן רק מעט מהטענות שמעלים עובדים בכירים נגד המנהלים והמעסיקים שלהם.
רוב העובדים היו שמחים מאוד ללמד את המנהלים כיצד עליהם לנהל אותם. ללמד את המנהלים כמה כללים ביחסי אנוש, בתקשורת ובהערכת עובדים. עובדים רבים מכירים את תחושת ההתכווצות בבטן, שמלווה אותם בסוף היום, כי לא קיבלו מספיק הערכה לתרומתם למערכת, לא התייחסו מספיק בהתלהבות לרעיונות הייעול שהעלו, לא תיגמלו אותם ביחס למה שהם באמת שווים וכו'.

תחושות התסכול מתחזקות ביתר שאת על רקע המודעות ההולכת וגוברת מצד העובדים לתהליכים הקשורים ליחסי אנוש. מודעות זו קשורה, בין היתר, לחשיפה המרובה לנושא הרוחניות ולשילוב של אלמנט הרוחניות בתהליכי ניהול, כפי שהוא נלמד בסדנאות הרבות שעוסקות בנושא זה ואשר יותר ויותר עובדים משתתפים בהן. בסדנאות הללו אנשים עוברים תהליכים להגשמה עצמית, להבאת הערך העצמי שלהם לידי ביטוי וכו'. כל אלה הגבירו בשנים האחרונות את הציפייה מצד העובדים, ולכן גם את הצורך בהטמעה של שיטות ניהול רכות ורגישות בארגונים – כלומר גישות ניהול שהן עם אוריינטציה רגשית.

כדי לפתח את יכולת הניהול הרגיש, או הניהול הרך בקרב מנכ"לים, אני מעבירה מנהלים בכירים תהליכים שמטרתם ליצור מפגש בין ההתנהגות הרציונלית, המוצאת את ביטויה בניהול היומיומי, לבין הצורך החשוב להשתמש בכלים בעלי רגישות גבוהה יותר כאשר הם באים במגע ניהולי עם העובדים הבכירים שלהם. כלי הרגש הניהוליים הם חלק בלתי נפרד מפנימיותו של המנהל. התהליך הוא לזהות את ארגז הכלים הטבוע בו ולדעת כיצד לעשות בארגז הכלים שימוש אפקטיבי במטרה למקסם ולמצות את המשאב האנושי (העובדים). עובדים מצפים ושואפים שהמנהלים שלהם יפנו אליהם בצורה רכה תוך הפגנת רגישות לתרומתם למערכת.

יחד עם זאת, במהלך אלפי שעות שיחה שהיו לי עם מאות מנהלים בכירים, מתברר כי לא לכל מנהל מתאים לפנות לארגז הכלים הרגשי שמצוי בו כדי לנהל בצורה טובה את המערכת שעליה הוא אחראי. יש מנהלים שמבצעים את תפקידם הניהולי על בסיס אינטואיטיבי, והאינטואיציה הזאת היא זו שמנחה אותם בתהליך קבלת ההחלטות. ההאזנה לאינטואיציה מצריכה משאבי נפש גבוהים ויכולת גבוהה להישמע לתחושות ולקול הפנימי המדבר אליהם. הצורך להיות קשוב לתחושות הפנימיות במהלך העשייה הניהולית מחייב ריכוז ומשאבים פנימיים רבים, כך שכל הסחה של עובד מפריעה להם בתהליך הניהול.

מתוך שיחות רבות שניהלתי עם מנהלים בכירים עולה כי הם היו מעדיפים שהעובדים יהיו מסוגלים לזהות בעצמם את תכונותיו של המנהל. כלומר יבינו בעצמם עם איזה מנהל יש להם עסק. הם היו מצפים שהעובד ילמד להתאים את עצמו לסגנונו של המנהל, כלומר לחפש את הניהול הרך אצל המנהל המתאים ויחד עם זאת לפנות את הדרך למנהל האינטואיטיבי. בשני המקרים העובד ייצא נשכר וכך גם המערכת כולה.

זהה את המנהל
עובדים בכירים שרוצים להפיק תועלת מן המנהל שלהם – עליהם קודם כל לזהות את סוג המנהל. לאחר שבוצע תהליך הזיהוי, עליהם להתאים את סגנון התקשורת שלהם לזה של המנהל. כך, לדוגמא, המנהל האינטואיטיבי היה מעדיף שיפנו אליו באופן הישיר והקצר ביותר. כלומר להציג כבר בתחילת הדברים את מטרת הפגישה בלי הקדמות רבות מדיי. המנהל הרגשי, לעומתו, היה מעדיף לשמוע מה מרגיש העובד, ומה שלומו, ומה דעתו, ואיך הוא חושב.

הארגון כמראה של סגנון הניהול
אלפי שעות שיחה עם מנהלים גם אפשרו להבחין במאפיינים ארגוניים שהם תולדה של הסגנון הניהולי של המנכ"ל. כך, לדוגמא, בארגון שבו פועל מנהל אינטואיטיבי נראה על פי רוב תחלופת עובדים גבוהה. אולם באופן שנראה פרדוכסלי, תפקודו של הארגון לא נפגע. מדוע? כי אף שהארגון מעסיק שפע של יועצים ומומחים בתחומם, ההחלטות מתקבלות על ידי המנהל לבדו, ולכן הארגון כבר נמצא באינרציה נכונה ופרודוקטיבית. מאחר שבארגון כזה מעריכים את פועלו של העובד ולא את אמירותיו או את דעותיו, אז ממילא החלפת העובד היא על בסיס היכולת התפעולית שלו.
לעומת זאת, בארגון שבו פועל מנהל רגיש יש תחלופה איטית (אם בכלל) של כוח אדם. יש קשרים קרובים מאוד בין העובד הבכיר ומשפחתו לבין המנהל. ההחלטות מתקבלות בצוות, יש התחשבות בצרכיו וברגשותיו של העובד. הדבר המעניין הוא שדווקא המנכ"ל האינטואיטיבי ייטה לתת משכורות גבוהות יותר מהמנהל הרגיש. הסיבה היא שהמנהל הרגיש מתגמל את עובדיו לא רק בשכר, אלא גם במשאבי רגש, שעל בסיסם נוצר אצל העובד סיפוק. ואילו המנהל האינטואיטיבי מודע לקושי שכרוך בעבודה עימו, ולכן מוכן לתגמל את מי שעומד מול אישיותו וצורת ניהולו. האינטואיטבי הוא על פי רוב צנטרליסט, ואילו הרגיש נוטה להאציל סמכויות.
יחד עם זאת, למרות ההבדלים המהותיים בסגנונות הניהול, אין הבדל בהישגי הארגון.

לבסוף אני רוצה לציין כי על אף שהמנהל האינטואיטיבי אינו רוצה שיסיחו את דעתו, רבים מהמנהלים האינטואיטיביים נזקקים לפיתוח מיומנויות הרגש במעגלים הנוספים של חייהם. כך, לדוגמא, מנהל אינטואיטיבי, שנעזר בשירותי ה-coach שלי, ביקש ממני לקבל הדרכה כיצד להתפייס עם בתו המורדת. אותו מנהל, המקבל מדי היום החלטות הרות גורל בסדרי גודל של עשרות מיליוני דולרים, ושעתידם של עשרות עובדיו תלוי בו, הוציא פנקס קטן ורשם מילה במילה הוראות והנחיות – כיצד יש להזמין את הבת לארוחת צוהריים, ומה לומר לה כדי לשכנע אותה שהיא האדם המשמעותי בחייו למרות השעות הרבות שהוא משקיע בעבודתו ושבגללן הוא נעדר מהבית.
בנינו ביחד תוכנית עבודה, שבמהלכה הסדרנו את הפגישות עם הבת באופן ששילב אותה בסדר היום שלו. לאט לאט הוא למד לשלב את הגישה הרכה עם הגישה האינטואיטיבית או את עולם
האינטואיציה עם עולם הרגש.

* שרה ארבל היא מאמנת אישית מומחית, בעלת חברת Coach-in, העוסקת באימון להשגת מטרות בתחום האישי והמקצועי. עם לקוחותיה נמנים אנשי עסקים ובעלי תפקידים בכירים בארגונים. היא בעלת תואר Master Certified Coach – הנחשב לתואר הגבוה ביותר בתחום ה-Coaching.

מספר ציטוטים על אינטואיציה:

שפינוזה אמר "אינטואיציה היא הדרך הנעלה לדעת אמת אולטימטיבית מבלי להשתמש בידע מוקדם או הגיון."

אלברט איינשטיין אמר כי לאינטלקט יש מעט קשר בדרך לתגלית, התהליך הוא שמגיעים לרמת מודעות גבוהה יותר, אפשר לקרוא לזה אינטואיציה או כל שם אחר, ואז הפתרון מגיע ואין לך מושג כיצד ולמה. על כן הוא טען כי יכולת אינטואיטיבית היא מתנה יקרה והיכולת הרציונלית היא המשרת הנאמן שלה. יחד עם זה, יצרנו חברה המכבדת את המשרת ושכחה את המתנה.

לי איאקוקה, טען : "המישגה הכי גדול שעשיתי אי פעם, היה, שלא הקשבתי לתחושות הבטן שלי."

,tuo ti erugif ot nac i lla enod evah dna melborp a evah i nehw wonk i
i dna skcilc gnihtemos litnu ecnelis edisni fo tros a ni gninetsil peek i
rewsna thgir a leef
notlih darnoc

dna noissim eht rof snalp gniyduts emit ruo fo enon (tsomla) tneps ew
eht lla ot ylevitiutni tcaer ot woh gninrael emit ruo fo lla (tsomla)
tnatropmi tsom eht saw esnopser evitiutni eht no ecnailer ".sfi tahw"
gniniart s'tuanortsa na fo trap
llehctim ragde

אהבה

1. הערכה עצמית ללא צורך בהערכה של אחרים אלי
2. קבלה עצמית – ללא תנאי ושיפוט
3. כבוד לעצמי – ללא צורך בסממנים וסמלים חיצוניים
4. אמונה – trust במגיע לי
5. בטחון בעצמי ביכולותיי, בדרכי ובאמונתי
6. גאווה בהישגיי
7. אהבה לעצמי
8. חמלה לעצמי
9. סלחנות על טעויות או שגיאות שעשיתי
01. רצייה ממקום של נאמנות מוחלטת לעצמי

תוצאה:

1. שלווה וחופש פנימיים
2. השראה ויצירתיות
3. חיים בנויים על ערכים ויושר פנימי
4. נאמנות ראשונית לעצמך, צרכיך ורצונותיך
5. גבולות ברורים
6. דגם לחיקוי לאחרים
7. תחושת הוקרה והודיה
8. דו שיח אינטימי עם היקום
9. אינטליגנציה רגשית גבוהה
01. תאום גוף ונפש

קריירה – מסלול חיים

כאשר אתה מתחיל במסע שלך על מסלול הקריירה, שוב מחדש, מבחירה או שלא.
כאשר אתה שואף לנצל את ההזדמנות שניתנה לך ולמזג מנקודת מפנה זו, סגנון ואיכויות חדשים במסלול המקצועי שלך. הדבר ידרוש מעט בדק בית פנימי, מפגש אמיתי של גילוי העצמי שלך ממקום של אמת וכנות פנימיים עם עצמך, וכמובן, עבודה קשה.
יהיה עליך להתחייב לעצמך להשקיע בנושא את מירב האנרגיות, ולו מעצם העובדה כי הקריירה שלך דורשת ממך את רוב שעות הערנות של יומך, ועל כן, זה המקום בו רמת הסיפוק שלך אמורה להיות במירבה.
כבר נאמר כי – "ההצלחה היא לא המפתח לאושר, אלא האושר הוא המפתח להצלחה, אם הנך אוהב את אשר אתה עושה, אתה תצליח".
עליך לשאוף להיות מאושר עם כל הכרוך בקריירה שלך, מקצב התפתחותה, מעצם הימצאותך שם יום, יום, שעה, שעה וכמובן, מאושר בשל כל הישג בתחומה.

*****
מעצם היותנו בני אדם, אנו ייצורים של הרגל. אנו נכנסים למצבים בהם הכל מוכר, ידוע וצפוי וחיים מתוך כוח האינהרציה. מתוך מצב זה אנחנו בונים, מתפקדים ומגיבים.
הטבע בנוי על בסיס אנרגטי זה. באופן טבעי איננו בנויים לשינויים. כל שינוי מעורר אצלנו פחד ומאיים על ההישרדות שלנו. לכן, אנו נמנעים משינויים.

ויחד עם זה, אנו יודעים, כי ללא שינוי אין אבולוציה, ללא שבירת דפוסים קבועים, אין קידמה.

לעתים קרובות אנו מתעוררים בקר אחד ולא רוצים להעביר עוד יום נוסף באותו המסלול שבו אנו צועדים, המסלול מפסיק להיות רלוונטי למציאות של היום, הוא אינו מוביל אותנו לאן שאנו שואפים להגיע, הוא מייצג תקופה ושאיפות מתקופה אחרת בחיינו.

לעתים, התחושה של המסלול הלא נכון מקדימה את הידיעה מהו המסלול הנכון או מהי המטרה הנכונה לנו. כאשר תחושה זו מתחילה להציק לנו, אנו יכולים להרגיש מאוד לא נוח, לחוש סוג של עצבנות לא מוסברת, לחוש בחוסר סבלנות כלפי הסביבה שלנו ובתחושה של כרסום באהבתנו לעצמנו ובערך העצמי שלנו. אלה הם רק מעט מהסימפטומים המבשרים על צורך בשינוי, שלא תמיד ידוע לנו מהו.

למרות תחושת הקונפליקט המכרסמת בנו, למרות אי הנוחות הפנימית שלנו, למרות הכרסום באיכות החיים שלנ ו- הפחד משינוי מותיר אותנו חסרי אונים, מאחר והשינוי מאיים על ההישרדות שלנו ומה יכול להיות יותר קיומי מפחד זה.

במצב זה, אנו נכנסים למעגל עוד יותר קשה של מקובעות הנובעת מהעובדה, שאנחנו מעניקים לפחד את השליטה על החיים שלנו. אנחנו לא מעיזים לעבור דרכו. פחד, הוא כמו דלת הננעלת עלינו, כאשר אנחנו נמצאים בתוך תא סגור הרמטית עם איזו אשליה של מוגנות והעולם נמצא מעבר לדלת זו.

אם נמשיך לשבת באותו תא בידוד מתוך תחושה, אמונה או אשליה, שבסופו של דבר יקרה משהו אשר יוציא אותנו מתא זה – אנחנו בעצם נשחזר את אותן הטעויות , שגרמו לנו להינעל בתא זה, מלכתחילה. ככל שנשהה בתא זה, כך נשחזר ונצדיק טעויות אלו, בכדי לא להיראות כושלים בעיני עצמנו. אז נאמר לעצמנו משפטים כמו: "עדיף שלא אעזוב את מקום העבודה, כי יש לי ותק ועוד מספר שנים אקבל את הפנסיה" או "הגעתי עד לכאן עם מערכות היחסים שלי, עם המעמד שצברתי ואת הבוס שלי אני כבר מכיר. כאן אני יודע להתמודד עם החסרונות ואין טעם להתחיל משהו חדש". משפט שכנוע נוסף יהיה: "אני כבר מכיר את הפוליטיקה של המערכת בה אני עובד- אין טעם לעזוב את זו המוכרת" או "בטח בחוץ יותר גרוע ממה שאני סובל כאן" או "גם החברים שלי מתמודדים עם אותם הדברים רק במקומות אחרים".

הדבר היחיד שיוציא אותנו מהתבצרות זו בעמדתנו הוא האמון שאנו ניתן בעצמנו וביכולת שלנו לפרוץ את מחסום הפחד. אין כוח יותר חזק מכוחו של חלום ואין אמונה יותר חזקה מהאמונה שלנו בעצמנו. גודל ההצלחה שלנו יהיה כגודל האמון שניתן בעצמנו.
בשלב זה אנו רוצים לגייס את עצמנו להשגת אותה מטרה. כדי לעצב לעצמנו את המציאות הרצויה עלינו, חשוב שנברר, נגלה ונדע מי אנחנו בכלל.

במצב זה, אנו חייבים להתייצב בפני עצמנו ולשאול את השאלה הגדולה: מה אנו רוצים?
כדי לברר עם עצמנו מה אנחנו רוצים, אולי כדאי לברר קודם מהם המאפיינים שאנו מכירים על עצמנו?

התהליך מתחיל בבדיקת מערכת הערכים מול מערכת הצרכים שלנו. אנחנו פועלים ע"פ מערכות שמנווטות אותנו ומנחות אותנו. מערכות אלו מלוות אותנו כל חיינו בבחירות שאנו
עושים.
הערכים שלנו הם המצפן לפיו אנו מתנהלים. אנחנו לא תמיד יודעים לזהות אותם אבל הם טמונים בתוך האישיות שלנו.

המערכת השנייה אשר מנחה אותנו, היא מערכת הצרכים שלנו. נכון שיש לנו מערכת צרכים בסיסית של קורת גג, מזון ובגדים לגופנו. אולם, אנו לא מדברים על מערכת צרכים זו. מעבר לצרכים בסיסיים אלו, קיימים צרכים אשר ניתן לספק או כאלה המנהלים את חיינו.

דוגמה לצורך המנהל אותנו, הצורך בשליטה, הצורך לרצות, הצורך למצוא חן, הצורך באהבה, הצורך באישורים מהסביבה – אלה הם רק מעט מהצרכים אשר מנהלים אותנו ומשאירים אותנו באותו תא מבודד. במהלך שהייתנו בתא זה, נשחזר את אותן ההתנהגויות והדפוסים אשר מספקים לנו את הצרכים הללו. אנו ממשיכים לרצות את הסביבה, עושים כל מאמץ כדי לשלוט בסביבה, עושים הכל כדי שיאהבו אותנו.
בתהליך זה אין אנו מעצבים את המציאות שלנו באופן שמפתח אותנו אלא מעצבים מציאות שאינה עונה על הרצונות האמיתיים שלנו אלא של העולם החיצוני.

האינטליגנציה הרגשית מאפשרת לנו להתמודד עם השאלות האלה ממקום של בחירה, ממקום של נאמנות לעצמנו ולמה שאנחנו רוצים. הסוד לאינטליגנציה זו , על פי שרה ארבל, הוא מסלול תהליך הבחירה, המסלול חייב לעבור שלוש תחנות על פי סדר זה: מחשבה = רגש = פעולה.
תהליך המחשבה בא מתוך בחירה, אנו יכולים לבחור במה לחשוב, אילו מילים ירכיבו מחשבה זו ומאיזה מקום אנו ניגש לגיבוש המחשבה. לאחר תהליך בחירה זה, הרגש הוא רק תוצאה וכך גם הפעולה. ואם עסקנן בצורך לשליטה, אזי, אלה שלושת הטריטוריות היחידות בהן יש לנו שליטה, כל השאר זו אשליה אומניפוטנטית ואינפנטילית, מתריסה שרה.

יש הבדל בין לחיות ולעשות למחייתך; ההבדל בין לבנות את הקריירה שלך מסביב לחיים שלך תוך בניית חיים ומתן מענה על הסיפוקים והתשוקות הפנימיות שלך לבין לבנות את הקריירה במטרה לעשות למחייתך, להתפרנס ולענות על צרכי הסביבה; לבנות קריירה משום שלאשתך חשוב שתהיה מנכ"ל חברה או לאבא שלך חשוב שתהיי בתוכנית פנסיה ממושכת ולבעלך חשוב שיהיה שקט על מנת שיוכל להתרכז בעבודתו באין מפריע.

ישנה אמירה האומרת: מצא את נקודת התשוקה שלך, נקודת הסיפוק הכי גבוהה שלך והפוך אותה למקצוע ולא תצתרך לעבוד יום נוסף בחייך.

מותר לנו ורצוי לנו, שנעמיד את עצמנו במקום הראשון בבחירות שלנו. רק מהמקום הזה אנו יכולים לתרום למשפחה, לסביבה ולחברה.
כאשר אנו בוחרים קריירה, אנחנו בעצם בוחרים את איכות החיים שבה ננהל כ- %57 מחיינו.
כאשר אנו בוחרים קריירה, בבחירה זו אנחנו בעצם חורצים את גורלה של ההתפתחות האישית שלנו, ההתפתחות המקצועית שלנו לאורך זמן, הגדילה והצמיחה הכלכלית, החברתית והחשוב ביותר- את הנאמנות שלנו לעצמנו. אין לתת לפחד להתוות את הדרך אלא הרצון יהיה זה שיוביל.

התוצאה של כל הנאמר תתורגם לערך העצמי שלנו, מפני שכאשר אנחנו נאמנים לעצמנו, אנו מרגישים ראויים. כאשר אנחנו חיים את האמת הפנימית שלנו, אנחנו מרגישים מוערכים ובעלי ערך. רק השקר הפנימי גורם לנו לזלזל בעצמנו.
כאשר נביא את עצמנו למצב של ביטחון עצמי וערך עצמי- אז יהיה לנו הכוח לחולל את השינוי.

העבודה/הקריירה שלנו, מה שאנחנו מייצרים, הסיפוק ממנה ומה שאנחנו מקבלים כתמורה למה שאנחנו מייצרים הם חלק מהביטוי של אותה תחושת ערך עצמי. הם הביטוי המלא לאמון שאנו נותנים ביכולות שלנו, בעצמנו ובמי שאנחנו.

אנחנו לא תמיד מעיזים לחלום. כאשר נביא את עצמנו לחיפוש אחר החלום ונמצא אותו – אף דלת לא תהיה עמידה מול כוחו של חלומנו. שום מחסום לא יעמוד בינינו לבין הגשמת חלומנו. החלום הנו ממריץ השינוי החזק מכולם.

אלינור רוזבלט אמרה "שהעתיד שייך לאלה המאמינים ביופיו של חלומם".

2 – yduts esaC

עמוס התקשר אלי בעקבות חבר שהמליץ, כבר בשיחתנו הראשונה הוא נשמע לחוץ, דרש לדעת כמה זמן כל מפגש, כל כמה זמן ואם אפשר לתאם לשעות ערב מאוחרות יותר, משהו כמו 9 בערב, ואם אפשר גם יותר מאוחר. קבעתי את פגישתנו הראשונה ל 03:8, התפשרנו.

הוא הגיע בזמן, בידו האחת קסדת האופנוע, ובידו השניה הלאפ-טופ. נכנס, הצעתי שתייה, ביקש כוס קפה שחור, חזק ושלוש כפיות סוכר. הבנתי שהוא זקוק למשהו שיחזיק אותו בערנות מלאה.

הוא התיישב מולי כבוחן ותוהה, מה אני כבר יכולה לעשות למענו, שהוא לא ניסה עדיין.

לאחר החלפת מעט אינפורמציה הדדית ביננו, השאלות קלחו:

עמוס בן 93 , נשוי אב לשלשה, בוגר הנדסה וניהול, תואר שני בכלכלה. מנהל מחלקה בת 7 איש.

איך אני יכול לרצות את הבוס שלי?

איך אני כובש את מעמדי בארגון?

כיצד אני בונה לעצמי מוניטין שיזכרו אותי כשדנים בתפקידים בהם אני חפץ?

אני כבר עובד בחברה 9 שנים, הבוס הוא חבר שלי, הלכתי אחריו והוא דאג לסדר לי את הג'וב הזה, אני לא מצטער על כך, הוא בסדר איתי, אבל הוא עסוק ואני עסוק, אנחנו ממעטים להיפגש כחברים, לאחרונה הוא נתן למישהו שהגיע אחריי, את התפקיד שכל כך שאפתי אליו, כששאלתי אותו למה, ענה לי שאני עוד צריך להוכיח את עצמי ולהשתפר, שהבחור ההוא הוכיח הישגים ואני לא נישמע ולא ניראה, מסתגר לי בחדר מופיע רק לישיבות וזהו.

אני עובד שעות מאוחרות, אין לי זמן לעצמי, אני מתמודד עם המון נושאים בו זמנית, גם בפיתוח, גם בשיווק, עונה על אי מיילים, מנהל שיחות, מגיש דוחות לקוח, מנתח תלונות לקוח למחלקת הפיתוח ומנהל שיחות מוטיבציה עם הסוכנים, יושב בישיבות ארוכות ומשעממות שחבל על הזמן, ועוד המון תחומים שנכנסים לי בין לבין.

היה ברור שהחבר הטוב שלו, נתן לו את התשובה, אבל עמוס היה עסוק מדיי בכדי לשמוע ולהבין את אשר נאמר לו.

אמרתי לו – עמוס, אתה לא משווק את עצמך בתוך המערכת, אתה עסוק בלעבוד קשה, אתה עסוק בלרצות את הבוס שלך, בלהיות נאמן לארגון, למוצר למערכת, ושכחת להיות נאמן לעצמך.

ארגון הוא שוק אשר יש לשחק בו על פי כללי השוק החופשי, יש לשווק את עצמך, למצב את עצמך ולדעת מהם צרכי השוק במטרה לזהות ולענות על צרכים אילה.

אחת ממילות הקסם היא YTILIBISIV – יש לוודא שרואים אותך, שומעים אותך, ועליך כל הזמן.

בנינו תכנית עבודה:

· על עמוס היה להפסיק לתת הוראות או רעיונות בעלפה או בטלפון לחברי הצוות או לסוכנים, רוב השיחות עברו להתכתבות באי מיילים עם העתקים לכל מי שאמור היה להיות בשיחה. על המיילים להיות מנוסחים באופן שמאתגר, מפרה ומפעיל אחרים הן רעיונית והן מעשית. זה דרש יותר מאמץ וכובד ראש, דבר שגרם לעמוס יותר סיפוק.

· לפני כל ישיבה, היה על עמוס לבוא עם אג'נדה משלו, אשר מעלה בעיות או רעיונות אשר אמורים להפעיל או לאתגר ולהפרות את הנוכחים בה. אג'נדה זו היה עליו להפיץ לפני הישיבה לכל המשתתפים.

· מלהיות איש בודד העוסק ללא לאות במענה לבעיות של הסוכנים וצוות הפיתוח, על עמוס היה להאציל סמכויות, לתת יותר אמון בצוות, ולהיכנס לתהליכי פתרון רק לאחר שדווח לו כי מוצו דרכי פתרון שונות.

· בכל תהליך משמעותי אשר דרש את שיתופו של הבוס, היה עליו לתאם איתו פגישה בנושא, וזאת לאחר ששלח לו מייל בו הוא מפגין יוזמה ומדווח על התפתחויות ותהליכי התקדמות מורכבים עליהם התגבר ואילה הדורשים את תשומת לב הממונים עליו.

· היה עליו לצאת יותר מחדרו, הן לישיבות חוץ משרדיות עם הסוכנים, בארץ, ולהוסיף עוד נסיעה אחת לפגישות סוכנים בחו"ל.

מיצובו של עמוס עבר ממנהל העסוק בכיבויי שריפות, למנהיגות ומובילות.

שמו צלצל במסדרונות הארגון, לטוב ולרע, היו כאלה שהתלוננו שדרישותיו רבות יותר, ושהסטנדרטים שהוא מציב גבוהים, והיו שחיפשו את קירבתו מאחר והם נהנו מהאופן בו הוא איתגר אותם, הפיל עליהם יותר אחריות, ונתן יד חופשית יותר. על ידי כך גרם להם יותר סיפוק בעבודתם.

הסוכנים נהנו משתף אינפורמציה מסודר יותר על המוצרים, ופתרונות, או תכניות פיתוח מתקדמות אשר הבטיחו להם אופק יותר חיובי ביחס להכנסתם העתידית.

כשעבדנו על הנאמנות שלו לעצמו, גילינו שלמרבה הפלא, התפנה זמן לעמוס, הוא נרשם לחדר כושר בקרבת מקום, ושלש פעמים בשבוע יצא לחדר כושר מתוך אותה נאמנות.

לאחר תקופת מה גם החשש מלהעיד על עצמו באופן חיובי בפני אחרים, הלך ונעלם. תוך זמן קצר, גם אחרים התחילו לספר על השגיו שלו.

מתוך נאמנות לעצמו, עמוס למד כי יש לו זכות לרצות ולבקש את אשר הוא מרגיש שהוא ראוי לו. ואכן, הוא פנה לבוס בבקשה לקבל תפקיד שהתפנה.

לא היה ספק שהוא יקבל אותו, כל מהערכת תמכה בהחלטה זו, וחברו הטוב יכל להרגיש כי העניק לעמוס את התפקיד, לא משום שהוא חברו הטוב, אלא משום שהוא ראוי לתפקיד, ומכבד את המינוי.

1 – yduts esaC

התכונות המאפיינות מנהל טוב באות לידי ביטוי באופן בו הוא מצליח לגייס את עובדיו מסביב להגשמת החזון שלו. ביכולות שלו להיות קשוב לסביבה אותה הוא מנהל, מספק תחושת אמון, בונה מורל של מובילות וכתמורה מקבל מעובדיו מחויבות ונאמנות תומכת תהליכי שינוי, פיתוח והנעת מהלכים מגשימי החזון אשר אומץ על כולם.
מנהל טוב, מזהה שבכל שלבי הפעילות העסקית, מתרחשים תהליכי למידה, ועל כן מזהה טעויות ושגיאות כאירועי למידה והפקת תועלות, ולא כהזדמנויות להפגין את סמכותו. על כן, הוא משתמש באמצעי העצמה, משובים ממקסמי הצלחה. מעניק לעובדיו תחושת קניין על ההחלטות, הרעיונות ,ההישגים וההצלחות של הארגון.

ישנם מנהלים, בעלי תכונות אישיות טבעיות של מובילות ומנהיגות, וישנם אילה אשר בוחרים לאמץ או לרכוש תכונות אילה, תוך כדי תהליך למידה והפנמה.

מחקרים מראים כי מתוך כ 001 תכונות אישיות שונות, העובדים בוחרים בשתי תכונות אישיות הכי מועדפות אצל מנהליהם:
1. אדם אשר ניתן לתת בו אמון מלא.
2. אדם אשר מאמין בעצמו, כלומר, משרה תחושה ברורה של ביטחון.

מעניין להבחין עד כמה שתי תכונות אילה אינן בעלות כל קשר מקצועי ישיר לתחום עיסוקו של המנהל, אלא, מתייחסות למבנה האישיות הבסיסי שלו, למערכת הערכים שלו, לתקשורת הלא מילולית.
על כן, נשאלת השאלה, האם ההצלחה שלנו היא תוצאה של המיומנות המקצועית שלנו, או הדרך, השפה, האופן בו אנחנו מצטיירים בעיני הזולת, הערכים והיסודות האישיותיים עליהם אנו ניצבים.

אנשים שונים, זקוקים למנהלים שונים. המערכת האנושים בארגון בנויה מאנשים שונים, כיצד ננהל את השוני הזה, כיצד נוביל כל אחד מהם באופן המתאים לו ביותר?
א. עליך לדעת קודם כל, מי אתה, מה הם הערכים שלך, מהן תכונות האישיות ערכים אילה מנחים, מה מניע אותך ומה מונע ממך לנוע. מה אתה יודע ומסוגל לעשות ומה לא.
ב. עליך להוקיר את השוני בבני אדם ולקבל את זה כנכס ויתרון ולא לנסות להביא את כולם לחשוב, להרגיש ולהתנהג כמוך.
ג. עליך להבין כי כל מצב דורש סוג שונה של סגנון ניהול, אין סגנון ניהול אחד, אין נוסחאות ומודלים העובדים באופן גורף על כולם מעצם היותם עובדי החברה שלך. ולא כל מה שעבד פעם יעבוד פעמיים.

לכשאתה עובר תהליכי COACHING אישיים, אתה עומד בטוח יותר מול עצמך ועל כן בטוח יותר מול הסביבה העסקית, ניהולית, מנהיגותית, שלך. הדבר מאפשר לך:

יצירת אמון ואינטימיות עם העובד, יכולת יצירת סביבה תומכת, בטוחה המתאפיינת באמון וכבוד הדדיים.
פיתוח יכולות של גמישות ספונטנית וגישה פתוחה.
הקשבה אקטיבית/ אפקטיבית.
תשאול עוצמתי – יכולת תשאול החושפת אינפורמציה הנדרשת להערכת מצב נכונה ולמיקסום התועלות.
תקשורת ישירה אפקטיבית ואוטנטית, תוך פיתוח שפה ייחודית וברורה.
פיתוח מיומנויות מודעות גבוהות, במטרה למקסם דיוקים בניתוח נתונים רבי מקור.
עיצוב תכנית פעולה המאפשרת תהליכי למידה מתמשכים תוך כדי הצבת יעדים מפוקסים.
תכנון המטרות.
ניהול תהליך הפיתוח, תוך השארת האחריות בידי העובד.
זיהוי הזדמנויות חדשות.

התהליכים הנ"ל באים ליצור קשר מיוחד בין העובד למעביד, הקשר אמור לשרת את שני הצדדים לייצר הדדיות בכל תהליכי העבודה והחשיבה המשותפים, כמו גם שפה ייחודית ביניהם.
לסגנון ומיומנויות התקשורת שלך יש משמעות רבה, כפי שכבר שמענו לא פעם את האמירה: " אני יודע ששמעת את אשר חשבת ששמעת שאמרתי, אך מה שהבנת הוא לא למה שאני התכוונתי". בתקשורת אפקטיבית, חובת ההוכחה מותנית במה שמתקבל ולא במה שנישלח, אך חובת האחריות חלה על השולח. להשגת מטרה זו, יש לפתח שפה אותה כולם מבינים, טרמינולוגיה משותפת, סיגנון חשיבה ואסטרטגית ניתוח מצבים, ברורה לכולם. על העובד להיות מספיק חופשי לחלוק, להתווכח, לדרוש תשובות והיזון חוזר, וכמובן, להקשיב באופן יעיל

CASE STUDY
נמרוד, מנהל צעיר ונמרץ, הגיע אלי לאחר שזיהה שלמרות היותו בוגר אחת האוניברסיטאות היותר ידועות בארה"ב, משהו משתבש בסגנון הניהול שלו. הוא לא הצליח ליישם את התיאוריות שלו הלכה למעשה בשטח.
על כן, הוא התחיל אצלי תהליך של COACHING אישי, התחלנו לברר מהם נכסיו האישיותיים וכיצד ניתן לזהות ולהוסיף אותם לארגז הכלים האקדמיים שלו. ואמנם זיהינו מספר פנים באישיותו אשר בהחלט יכלו להוות יתרון ולהעצים את יכולות הניהול שלו, יחד עם זה, גילינו גם מספר באגים אשר גרמו לו לשיבוש וטרפוד תהליכי חשיבה, ניתוח וקבלת החלטות, אותם נטרלנו.
לאחר שנמרוד עבר תהליך של COACHING אישי, הוא רכש לעצמו כלים חדשים להבנת עובדיו מממד שונה, עמוק יותר ומזהה צרכים וערכים אישיותיים, דבר זה פתח בפניו שערים אשר במהלך תהליך זה, הוא שב וחזר אלי עם דיווחים מרתקים אשר יצרו אצלו סיפוק ותחושת הישגיות.
הוא פיתח יכולות לתקשורת אנטוזיאסטית, תקשורת אוטנטית, יכולת הצבת זיהוי וכיבוד גבולות, מיומנויות העצמה, מודעות עצמית, הקשבה לאינטונציות שלו ושל הזולת, מיקוד עצמי מסביב לערכים, זיהוי ערכיו שלו, הקשבה לצרכים וזיהוי צרכי האחרים. הוא למד למעשה על עצמו כל כך עד שיכולתו להבין את הזולת הפכה לכלי ניהולי יוצא מן הכלל.

במהלך תקופת עבודתנו יחד, הוא השתמש במספר סגנונות ניהול שונים בסיטואציות שונות מול אנשים שונים , והוא עשה זאת כוירטואוז המנגן על כלי נגינה יקר ערך, המשמיע צלילים ונעימות ערבות לאוזן.
וכל זאת ממקום של סיפוק הנאה והצלחה.

אני תמיד חוזרת ומשננת באזני לקוחותיי את עבודת הצוות הנפלאה של האווזים. כאשר אווזים יוצאים בלהקות למסע בין יבשות, הם נערכים בצורת ה V המפורסמת שלהם, ואז כל אווז ממנף את נוצותיו, דבר היוצר זרימת אויר המאפשרת לאווזים הנמצאים בשתי הצלעות של הV לקבל מינוף אווירודינמי הנוצר על ידי קודמיו בשורה, בעצם מעוף בצורת ה V שלהם, צי האווזים מוסיף%17 יותר תוספת לטווח המעוף והתאוצה שלהם, בפחות מאמץ . אילו כל אווז היה צריך לעוף באופן עצמאי, הוא לעולם לא היה מגיע ליעדו. אווז היוצא מהלהקה במהלך המעוף, מיד חוזר ומתחבר לאנרגיות הקולקטיביות , מהר מאד הוא מגלה שלבד הוא לא יכול. כאשר האווז הראשון מתעייף, הוא פונה לקצה אחורי של הטור בכדי ליהנות מתנופת האוויר שיוצרים האחרים. בכל מהלך המסע שלהם, האווזים קוראים בקולות וצלילים המשמשים לעידודו של כל פרט ועידוד הלהקה כולה, כבדרך ההעצמה, הלהקה משיגה יעדים משותפים יותר מהר.
אנשים הנעים בכיוון משותף במאמץ משותף, יגיעו לאן שפניהם מועדות, הרבה יותר מהר וביתר קלות, משום שהם נעים על אנרגיות המדחפים המשותפים.
אם יש לנו מספיק שכל כמו לאווז, אז אנחנו נלכד שורות ונשתף פעולה נתמוך ונעזור לאילה ההולכים באותו כיוון, כי יחד נגיע יותר מהר יותר רחוק ויותר בטוח. כי רק כשיש הדדיות, יש עסקה.

ולבסוף, זכור, אנו כיום מנהלים ארגונים בהם העובד יכול לעקב את התקדמותו, והוא יודע בדיוק כיצד. העובד כיום חולש על מידע וידע שלפעמים אין לך, ויש לזכור כי לרוב, החברות המצליחות כיום, לעובדים בהם יש מעט "בוסיות" ויותר חופש פעולה. העובדים כיום יותר עצמאיים, יותר משכילים ויותר יזמים, והרבה יותר בוטחים ביכולות שלהם. על כן, יש לתת את הדעת לעובדה שסגנונות הניהול אשר היו מקובלים בשנות ה-09 אינן קבילות יותר..
הזדמנויות לא דופקות בדלת, הן בדרך כלל לוחשות באוזן, על כן, שתוק והקשב. את זאת אמר ממציא שיטת הcoaching אשר ממנו למדתי את כל התורה, שמו היה תומס לאונרד ז"ל , וכשנפגשנו לראשונה לפני כ 01 שנים, הוא לחש, ואני הקשבתי ומאז חיי לא חזרו לקדמותם, ותודה לו על כך.
שיטת ה coachingמובילה כיום חברות רבות ויחידים בעולם כשיטה תומכת ניהול, שיווק ויזמות עסקית כמו-גם תומכת התפתחות אישית, זוגית, קריירה, הורות ועוד, וזאת משום שהשיטה מכסה את כל תחומי החיים.
נכון, שבשל ההצלחות של השיטה, קמו כפטריות לאחר גשם, יחידים וגופים אשר אימצו לעצמם את הכותרת על כרטיסי הביקור שלהם , מבלי להבין אפילו את המונח COACH, וזה רק מוכיח עד כמה השיטה עובדת.
אני הוכשרתי על ידי ממציא השיטה, בארגון שלו Coach University במשך שלש שנים, ולאחר שעבדתי עם גדולי המאמנים בעולם, הוכשרתי ועברתי מסלול ארוך לקבלת הדירוג הבינלאומי הכי גבוה בתחום,
MASTER CERTIFIED COACH – מעטים מאד זכו להסמכה זו בעולם, ואני גאה להיות ביניהם, הישראלית היחידה.
מתוך ניסיוני העשיר בתחום, אני כיום מאמנת מנהלים רבים להיות ה- COACH של העובדים שלהם, ולשמחתי סגנון ניהול זה, תורם לעובד ולמנהל כאחד.

מנהל טוב, הוא COACH טוב, מאחר והוא מתייצב מול העובד בגובה העיניים, ונותן אמון ביכולות שלו, מקשיב לו ומכבד את עמדתו ומקומו בארגון. מנהל טוב, אינו יוצר אווירת איום, אלא אווירת נינוחות המאפשרת לסלק כל רעשים המסיטים את דעתו של העובד מהמטרה. מנהל טוב, מיצר כזה שקט במערכת, עד כי כל עובד מסוגל לשמוע את לחישות ההזדמנויות העומדות בפני הארגון. בארגון בריא , הארגון משיג את יעדיו דרך עובדיו, אך העובד משיג את יעדיו שלו באמצעות הארגון, ההדדיות היא תנאי להצלחה.

תפקידו של מחנך
81 משפטי מפתח

שנת הלימודים החדשה עומדת בפתח. זה הזמן לחדד, להדגיש ולבאר לדמויות המפתח בחייהם של ילדינו – הורים, מורים, מחנכים ופוליטיקאים – מהו תפקידו של המחנךךתפקידו של המחנך הוא לשקף לילד את העולם ממקום בוגר ובשל. האווירה אותה אנחנו יוצרים היא המסד עליו צומחים הילדים שלנו, ולכן לאופן שבו נדשן ונזין אותם, יש השלכות על החיים שלהם כבוגרים, ועל היכולת שלהם לתרום לעצמם ולסביבתם. כאשר מחנך מעביר מסר, אולם האווירה שהוא יוצר סותרת את המסר, נוצרים אצל הילד קונפליקט ומשבר אמון. לכן חשוב לשים את הדגש על האופן שבו המחנך עצמו מתנהל ומנהל את סביבתו ואת חייו. אתם – המחנכים – מגדלים את הדור הבא, ואתם יוצרים את הנורמה או את העיוות. באיזו אווירה חיים הילדים שלכם? התלמידים שלכם? החניכים שלכם? האזרחים לעתיד שלכם?

81 משפטי מפתח:

1. אם ילדים גדלים באווירה של ביקורת ושיפוטיות – הם לומדים לשפוט ולבקר את עצמם ואת זולתם

2. אם ילדים גדלים באווירה של עוינות ואלימות – הם לומדים להיות אלימים

3. אם ילדים גדלים באווירה של פחד – הם לומדים להיות חרדים

4. אם ילדים גדלים באווירה של רחמים ורגשי אשם – הם לומדים לרחם על עצמם

5. אם ילדים גדלים באווירה של עלבון וגיחוך – הם לומדים להיות ביישנים

6. אם ילדים גדלים באווירה של קינאה – הם לומדים לא להיות מסופקים

7. אם ילדים גדלים באווירה של בושה – הם לומדים להרגיש אשמה

8. אם ילדים גדלים באווירה של סובלנות – הם לומדים לדחות סיפוקים

9. אם ילדים גדלים באווירה של עידוד והעצמה – הם לומדים להיות בטוחים בעצמם

01. אם ילדים גדלים באווירה של הערכה – הם לומדים להעריך

11. אם ילדים גדלים באווירה של הסכמה ואישורים – הם לומדים לחבב את עצמם

21. אם ילדים גדלים באווירה של קבלה – הם לומדים למצוא אהבה בעולם

31. אם ילדים גדלים באווירה של הכרה – הם לומדים להציב לעצמם יעדים

41. אם ילדים גדלים באווירה של שיתוף – הם לומדים להיות נדיבים

51. אם ילדים גדלים באווירה של כנות והגינות – הם לומדים את מהות הצדק והאמת

61. אם ילדים גדלים באווירה של בטחון והגנה – הם לומדים לתת אמון בעצמם ובסובבים אותם

71. אם ילדים גדלים באווירה של ידידות ואחווה – הם לומדים שהעולם הוא מקום נעים

81. אם ילדים חיים בשלווה – הם לומדים מה היא שלוות נפש

איחולי לתחילת שנת לימודים שלווה, נעימה, בטוחה ומלאת סיפוק, וצמיחה.
בברכה, שרה ארבל ה COACH – שלכם.

מיתון ממושך
מיתון ממושך, כלכלה לא יציבה, מצב בטחוני קשה, מדינה

"השבועות האחרונים היו קשים בעבורנו הן בחיינו הפרטיים והן בפעילות העסקית שלנו."
– (המנהיג מתייחס אלינו כאל בני אדם, נוגע בחיינו הפרטיים ושם אותם במקום הראשון בהתייחסותו, כפי שזה אמור להיות, לאחר אמירה כזו, תרצה לעשות למענו יותר.)

"כרגע עדיין אין לנו את הנתונים המדויקים של הנזקים שנגרמו לנו, ואין לנו עדיין הערכות ביחס לאומדן זמן חזרה לקו האיפוס, אני יכול רק לנחש או להעריך אך לא לתת נתונים בדוקים."
– (המנהיג נותן רק את האינפורמציה הנמצאת בידיו, אינו שולף אינפורמציה ומודה כי אלה הערכות, ניחושים. הוא יוצא מתוך הנחה כי מרכיב הזמן הדרוש הוא הכרחי למטרה זו ועל כן אומר למעשה, אנו כולנו ניקח את הזמן הדרוש לקבלת תשובות יותר מדויקות)

" הנזקים אשר נגרמו לנו הם רבים וגבוהים, אך תמיד היינו ערוכים כלכלית ופסיכולוגית למצבי חירום, מעצם בחירתנו לחיות ולהתפרנס בישראל."
– (זה מאד מעודד לדעת שהמנהיגות הייתה ערוכה, כמנהיג הוא מפגין תבונה והבנה כי יש להיות ערוכים גם כלכלית וגם פסיכולוגית, על ידי כך הוא פונה גם לצד האמוציונלי וגם לצד השכלי בקיומנו, גם להגיון וגם ללב. כולנו עשויים מבשר ודם, אנו זקוקים להתייחס לשני מרכיבים בסיסיים אלה בקיומנו במטרה לתפקד באופן רגוע, שליו ולגשת לביצוע תכניות הבראה וקידום.)

"זו לא תהיה לנו הפעם האחרונה שאנו עוברים משבר כתוצאה מעצם חיינו באזור טעון ומועד
למשברים , למרות שאני מקווה כי האזור ינוח וייכנס למהלך של משא ומתן לשלום ושגשוג."
– (המגע האישי, זהו מגע הקסם אשר מפעיל את העובדים, אין דבר יותר קשה לעובדים מאשר לצפות במעביד המתכחש לרגשות ומריץ את כל המערכת קדימה כאילו כלום לא קרה.)

" מה עלינו לעשות בכדי לצמצם נזקים ולהחזיר הפסדים? "
" אני מצפה מכל אחד מאתנו לעשות את תפקידו שלו באופן לא מתפשר, אני מצפה ממנהלי המכירות, ממנהלי השיווק, ממנהלי המחלקות, ממנהלי כוח אדם, מחלקות מחקר, פיתוח, ייצור וכל אחד ואחד מכם, להירתם במאמץ משותף, כל אחד ואחריותו בתחום בו הוא מתמחה. אנו כולנו בזה יחד, ובכוחות משותפים נצא מזה מנצחים."
– (כאן המנהיג מפקס וממקד את עובדיו חזרה לעשייה ולתפקידם במערכת. בשלב זה, לאחר שלב הבלבול וחוסר הודאות, המנהיג מחזיר את עובדיו לקונקרטי ולמעשי, כל אחד יודע בדיוק את תפקידו במערכת ואת העבודה המצופה ממנו במסגרת תפקיד זה. כמוכן הוא והמסר שלו, מהווים דגם לחיקוי באשר לאופן בו יטפלו אותם מנהלים בעובדים שתחת ניהולם.)

"עשו את אשר תמיד עשיתם, המשיכו בעבודתכם הנאמנה, בתחום הזה שום דבר לא השתנה, הדבר היחיד ששונה היום מלפני המשבר הוא שהמשאבים הצטמצמו – ועל כן יש יותר צורך במאמץ ויצירתיות, ובכך כולנו תמיד היינו טובים."
– "אנו ניפגש בישיבות, בהפסקות על כוס קפה ובאירועים המשפחתיים כפי שנהגנו תמיד."
– (כאן המנהיג מחזיר את העובדים לנקודות העוצמה שלהם, לדברים אותם הם יודעים לעשות וגאים בעשייה שלהם, הוא מעצים ורותם אותם מהמקום בו הוא מכיר ברצונם הטוב וביכולתם המקצועית, הוא מחזיר אותם לעשייה היום יומית וממקד אותם בחיי היום יום, בכוס הקפה, בשמחות משפחתיות ובקטנות של החיים. )

" ומהי בעצם אותה עשייה אותה אנו תמיד עושים?"
" אנו מרחיבים את השוק שלנו, אנו בונים יתרונות יחסיים מול המתחרים שלנו, אנו מעניקים שרות מעולה ללקוחותינו, אנו משקיעים מאמצים להורדת עלויות, והעלאת איכויות."
– (כאן המנהיג מונה את היסודות עליהם העסק עומד, על ידי העצמה ופיקוס בתחום זה, הוא מציב מצפן יותר ברור למיקוד ותחושת מטרה נעלה וברורה לכל העושים במלאכה.)

"ובאשר לתפקיד שלי, אני אמשיך לנהל את החברה ואת משאביה הכלכליים והאנושיים במטרה להעניק לה יציבות והמשכיות, חזון ויעדים, מבוססי ערכים. אנו כעת בתוך תקופת המיתון, מיתון עמוק ויחסית ממושך, כידוע לנו, מלבד המצב הסובייקטיבי שבו נימצא המשק הישראלי, אנו גם מושפעים מהמתרחש בזירה הגלובלית, התנהגות השוק הנע במעגליות, ומהשפעות פסיכולוגיות ופוליטיות. גם על מצבים מסוג זה כבר למדנו להתגבר."
– (כאן המנהיג עובר מהמיקרו למקרו, מפגין וירטואוזיות בקריאת המפה, בלנוע בין כל מרכיבי ותהליכי החירום, ויכולת שליטה וידע רב תחומי, הן בהבנת המפה הפוליטית , הכלכלית, האזורית והגלובלית, בנוסף ליכולת הניהול, ביחסי אנוש ובהבנת המשאב הניצב מולו ושואב ממנו כוחות והשראה- המשאב האנושי).

" בקיצור – אתם תעשו את עבודתכם, ואני אעסוק בלדאוג לכם, לנו, לחברה. כשהשקעתי בחברה את ההון הדרוש, ראיתי בדיוק היכן היא תהיה בעוד 02 שנה, אני עדיין רואה את אותו החזון, אנו נמצאים כרגע בפסק זמן קצר וזמני, על מסלול טווח הזמן של 02 השנה."
– (כאן המנהיג נותן פרספקטיבה של זמן לטווח הארוך לעומת תקופת החירום הקצרה שבה שרויה החברה, ראייה מרחבית זו מעניקה אנחת רווחה כשהחזון והעתיד שואבים את כולם לעשייה למען מימושו.)

" תודה לכם על העבודה הנפלאה שהנכם עושים, כתמיד, דבר העושה את עבודתי להרבה יותר קלה ומלאת סיפוק".
– (זו הצהרת אמון , מעודדת ומאתגרת, המשרה תחושת שותפות מלאה בהצלחה.)
מנהיגים אמיצים, לוקחים אחריות על כישלונות ומתחלקים עם אחרים בהצלחות.

טיפים למנהלים
צא ולמד …

1. לא כל מה שנמדד בכסף = שווה כסף.

2. זמן = כסף ; נאמנות = חיים.

3. כסף לא קונה בני אדם, רק מצרכים ושירותים.

4. דרישה להעלאה היא דרישה להערכה.

5. תלוש משכורת אינו תמיד מבטא את ערכו של העובד.

6. זמן עובד + מיומנות + נאמנות + יצירתיות = שכר הוגן.

7. שנה את סגנון החשיבה, ושינית את כל הסביבה.

8. הדבק את עובדיך בחלום שלך והם יממשו אותו.

9. מנהיגות היא תכונה נרכשת, לא בכסף.

01. אל תתהדר בהישגיך בלא להזכיר את עובדיך.

טיפים למנהלים-חלק שני

1. למד להקשיב – הידעת כי יש 002 נושאים שונים אותם אתה יכול לזהות אם באמת תקשיב לזולת?

2. הבט בעיני העובד בעת שיחה עמו – הבט בעיניו ברוך ובהבנה, גובה העיניים היא פיסגת ההתעלות שלך על עצמך.

3. הקשב עם דף ריק, תן לו למלא אותו- כן, אל תיצמד לאג`נדה שבראש שלך, תן במה לביטוי, הרי בסופו של דבר אתה הבוס, לך יש את המילה האחרונה, אך בינתיים אולי תלמד משהו אם תקשיב עד סוף דבריו.

4. לדקה אחת שלמה, שים את עצמך בנעליו- זכור מאין באת ולאן אתה הולך, לשים את עצמך בנעליו יתרום לך לרגע להתחבר לערכים האמיתיים שלך.

5. תן לו לסיים את דבריו ושמור על דקת דומיה לפני מענה – דקת הדומייה מעבירה מסר שאתה הקשבת, אתה שוקל כל מילה לפני המענה ומחזירה את שניכם לפרספקטיבה אל מול הבעיה.

6. בעת מענה, הבט ישר בעיניו- כן, הבט שוב בעיניו, עכשיו אתה הדובר, קשר העין ישמור על עוצמת האמירה ורצינותה תוך קשב מלא ממנו.

7. חייך, גם אם השיחה קשה – לחיוך אין מחיר, פזר אותו חינם, אחרי הכל, גם אם פיטרת אותו ברגע זה, הרי פיטרת את הפן המקצועי שבו, לא פיטרת את האדם שבו, לחץ את ידו בחמימות לפני יציאתו מהחדר.

8. טפיחה על השכם, מעלה את התפוקה – כן, גם זהו מחווה חינם ובעל ערך אדיר, נסה ולא תתאכזב.

9. על ריצפת הייצור, בעת שאתה חולף בין המחלקות, בכל מקום בו זיהית את אחד העובדים שלך – הבט בעיניו וחייך כמזהה נכס יקר המהווה מרכיב לא מבוטל מהצלחתך.

01. נשמע פשוט? נסה להיצמד לכל הנ"ל ותלמד כי אין זה קל.

מתבוסתנות להצלחה

1. אם חייך אינם מתנהלים כפי שהנך רוצה, שים לב ששיקרת לעצמך לאורך תקופה, צא מזה, היה אמיתי, האמת משחררת ופותחת אפשרויות בלתי נידלות.

2. אם אינך יודע לאיזה כיוון ללכת, כניראה שלא זיהית עדיין היכן אתה נימצא כעת, הבט שוב בעצמך, בחן את הסביבה, את הידוע והמוכר והבלתי ידוע וזר, היצמד לאמת, זהה את המקום בו הנך נימצא כעת, רק לאחר התובנה הזו תוכל לתכנן את המסלול למטרה אליה הנך שואף להגיע.

3. הדבר אותו הנך הכי פוחד לעשות, הצעד ממנו אתה הכי חושש, יכול להיות הסמן הכי ברור ביחס למה עליך, כן, לעשות. הפחד הוא המצפן המורה לכיוון קדימה.

4. הדרך היחידה לנצח היא מתוך מוכנות ברורה להפסיד, צא לדרך וחווה אותה, אל תיצפה בתוצאה כתנאי יחיד ליציאה למסע, קבל את האפשרות שתפסיד במשחק, אך תהנה כל רגע ממנו.

5. אם אתה חייב להיות מאושר, אתה תמיד תהיה אומלל. התנתק מכל התניה רגשית, תחושת האושר היא רק חלק ממכלול הרגשות המציפים אותנו בהוויה היומיומית, חווה את כולם, אם תתנה את היותך מאושר כתנאי לחייך, תהיה אומלל כל ימיהם.

6. יכולים להיות לך רק שני דברים בחיים, האחד, סיבות והשני תוצאות, סיבות אינן נחשבות, היה מכוון תוצאה, אל תחפש סיבות, תירוצים ואמתלות עליהן תיתלה את כישלונותיך, מיתלה זה הוא וירטואלי, אין הוא מחזיק מים, כל התלוי בו הוא הזמן הנוזל מבין דפנותיו.

7. הבט במציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא נידמית לך, הדברים הם לא כפי שהם מדומים בעיני רוחך, לא כפי שהם מפורשנים ומתורגמים. הדברים הם בהירים בפשטותם הבסיסית, אל תסבך אותם בפרי דמיונך הפרוע.

8. אם אתה מצפה מאחרים להשתנות, בעצם אתה מבקש מהם לשקר לך, הקשב למה שיש להם לומר, אם הם רוצים שאתה תשתנה, הם רוצים שאתה תשקר להם, זו ההדדיות באופן בה הסביבה משקפת אותנו ואנחנו אותה.

9. אם הנך מוכן לוותר ולהתפשר, זה מה שתקבל, חיי ויתור ופשרה, ממוצעות של קו האמצע, בטח שלא הצלחה או ניצחון של מובילות.

01. האחרים יכולים לעצור בעדך באופן זמני, אבל, רק אתה, יכול לעצור בעד עצמך לצמיתות.

למה אנחנו עושים את אשר אנו עושים????

1. משום שאין לנו שום דבר יותר דחוף, נחוץ, חשוב או מחייב עשייה?

2. משום שהצרכים שלנו ושל אחרים מניעים אותנו?

3. משום שבסופה של העשייה מצפה לנו תמורה?

4. משום שתוצאות העשייה הזו תהיינה מידיות?

5. משום שמעבר לעשייה מסתתרת אשליה שעדיין לא מומשה?

6. משום שאנו עשינו זאת כל כך הרבה פעמים, אולי הפעם זה יספק, ייהנה, ישתלם,יוכר, ….?

7. משום שעשייה זו, מסיטה אותנו ממה שאנחנו "באמת" רוצים לעשות?

8. משום שמצפים מאתנו לעשות זאת שוב ושוב יותר ויותר טוב?

9. משום שזה מפצה אותנו על משהו?

10. משום שזה בטוח, מוכר, ידוע, לא שונה, לא מאיים, לא מפתיע, לא מפחיד?…..מ ש ע מ ם….!?

או אולי אנחנו עושים את אשר אנו עושים משום ש:

1. כל פעם שאנו עושים דבר מה חדש, אנו מגלים פן חדש של עצמנו?

2. כל שינוי מאתגר ופותח בפנינו אפשרויות חדשות?

3. כל עשייה חדשה תורמת למיומנות החשיבה היצירתית שלנו?

4. אנו מודעים כי עשייה בכוחה לגמד או לגדל אותנו?

5. אנו מודעים לחופש הבחירה שלנו?

6. יצר החדשנות והיצירתיות מדרבנים אותנו להתחלות ולגילויים חדשים?

7. המפגש עם הלא ידוע מראש, מפרה את יצר ההרפתקנות?

8. מערכת התמיכה הפנימית של עצמנו, מדרבנת אותנו לעשייה מהנה, יצירתית ומאתגרת?

9. אנו נותנים אמון מלא בעצמנו וביכולות שלנו לצאת מהקופסא?

01. אנו אוהבים את עצמנו באופן בו העשייה שלנו באה ממקום של הנאה, סיפוק נחת רוגע ,תוך השגיות והצלחה?

טיפים לבניית צוות מוביל

עשרה טיפים לבניית צוות מוביל

1. אוטונומיה של הפרט מול יעדים משותפים ותמיכה הדדית.

2. יצירת אווירת בעלות של הפרט על תפקידו ותרומתו, בעשייה מכווננת ערכים ויעדים משותפים ומגובשים על ידי כל הצוות.

3. כל פרט נתרם מהצלחת הצוות באמצעות מימוש כל הכשרונות היצירתיים והייחודיים המאפיינים כל פרט בו.

4. אקלים האמון שבין חברי הצוות מעודד ביטוי רעיונות, דעות, אי הסכמות ורגשות, תוך כדי תמיכה בתהליך הבחינה, השלילה והשינוי או השיפור.

5. מתקיימת תקשורת פתוחה וכינה, תוך נכונות להבין כל אחד את זווית הראייה של חברו.

6. הצוות תומך אינטראקטיבית בפיתוח מיומנויות מתמשך תוך כדי תהליך העבודה.

7. מוסכם על כולם כי יכולים להיווצר קונפליקטים, הם רק חלק מטבע האדם, אך הצוות רואה בהם הזדמנות לרעיונות חדשים ויצירתיים, במשותף פותרים קונפליקטים באופן בונה וזריז.

8. תהליך ההחלטות הוא בשיתוף כל הצוות ובהסכמתו, אך יש הבנה כי מנהיג הצוות יפסוק לכשהצוות לא מגיע להחלטה ברורה או במצבי חירום. מקובל על כולם כי המטרה היא תמיד להגיע לתוצאות חיוביות של win win.

9. העבודה מתבצעת בתהליך מובנה, בסביבה בה הגבולות ברורים, הצוות יודע למי יש את הסמכות העליונה והמילה האחרונה. מנהיג הצוות מציב סטנדרטים ויעדים גבוהים והוא מוערך על יכולתו להנהיג את הצוות להצלחה.

01. הצוות מורכב מפרטים המחויבים למצוינות. מועמדים המעוניינים להצטרף לצוות מציעים את מיומנותם מתוך רצון להצטרף לצוות המוביל.

טיפים לכשלון בטוח בעסקים ובחיים

מתוך ניסיון בעבודתי עם אנשים בכל תחומי העסקים והחיים, הבחנתי כי יש מרשם בדוק לכישלון.

1. התעסקות יתר בעצמך ובאגו שלך. מכירים את אילה הבטוחים בעצמם ובמה שיש להם להגיד עד כדי השתלטות על השיחה מבלי לאפשר לאחרים לבטא עצמם? אילה שעסוקים בלנפנף בהצלחותיהם, הישגיהם, יכולותיהם, דעותיהם וכל מה שמשרת את צורכיהם? הם כה עסוקים בלחפש את הגבינה עד כי אינם מריחים אותה כי היא מתחת לאפם. המונח הצלחה אינו מכיל את המילה "אני" – אלא "אתה". מאחר והדרך הבטוחה להצלחה היא למצוא את אשר "אתה" צריך ומחפש ולספק לך זאת, בתמורה הולמת.

2. הסקת מסקנות חפוזה. אנשים הקופצים למסקנות בנחפזות, אינם נוחתים ברשימת המצליחנים, אלא על הפנים. אנו מפספסים לעתים קרובות בשיפוט חפוז, אנו מסיקים מסקנות על בסיס נתונים שטחיים בלבד, אם זו מראית עין, או חוש ריח, טעם. נכון שהרושם הראשון הוא גם האחרון לפעמים, אך אין ברושם הראשון יותר ממה שאתם רואים משתקף אליכם במראה. ברושם הראשון אתם רואים את ההשתקפות של בבואתכם, אם מצא חן, יופי ואם לא, הביטו שוב ותשאלו מה, מדוע ומה חסר, במה לא הבחנתם. "יום אחד בעת היותי מנהלת בחברה גדולה, נכנס לאולם התצוגה אדם עם מכנסי ברמודה וחולצה משתחלת, כובע מצחייה כששיער פרוע משתרבב ממנה, קבקבי גומי ותיק קטן ביד. הוא שאל על מחירי מוצרים יקרים ביותר, נציגי המכירות שנוכחו באולם התעלמו ממנו למרות שלא הייתה פעילות עסקית גדולה. הוא בחן את המוצרים והמתין לשרות, מאחר ואף אחד לא טרח לגשת אליו, ניגשתי אליו ומסרתי לו את כל נתוני המחירים אשר דרש לדעת, כשמבטיהם של המוכרים מלווים אותי, הצעתי לו כוס קפה וכיסא לשבת. הוא פתח את התיק הקטן שלו, שלף משם כרטיס אשראי וביקש שנשלח לו לארה"ב את כל המוצרים שבהם התעניין בסך של 000,46 דולר. כרטיס האשראי קיבל אישור, המוצרים נשלחו אליו ומאז הוא המשיך לרכוש את מוצרי החברה בסכומי שעלו על זה הראשון". זה היה אחד מעשירי מיאמי שבפלורידה, ישראלי לשעבר שהצליח בעסקיו שם, אשר זה עתה שב משפת הים,
בחופשתו בישראל, נכנס אהב מה שראה וקנה. הצלחה לא תמיד מתלבשת בחליפות ארמני וגוצ`י, היא יכולה גם ללבוש מכנסי ברמודה וחולצת טי עם מצחייה מצחיקה על ראש פרוע וקבקבי פלסטיק.

3. גישה שלילית. יש אנשים המתמחים בלהביא גשם. הם מביאים את ביש מזלם דרך גישתם השלילית. הם משוכנעים כי הדברים ישתבשו או לא יצליחו, והתוצאה היא בנבואה המתגשמת מעצמה. "הירגע, אני תמיד אומרת ליוסי ידידי הלחוץ והמצוברח, שמע, דברים יכולים להיות הרבה יותר גרועים". "נכון, הוא ענה לי, פעם אחת נרגעתי לרגע, והדברים נהיו עוד יותר גרועים". "שמע, אם תביט באופן חיובי, אם תחליט שהיום יהיה יום נפלא, כך זה יהיה, תנסה, תחליט שמחר יהיה יום נפלא" התקשרתי אליו ביום המחרת, "נו, שאלתי, איך עבר
היום?" "חרא ! , בדיוק כפי שציפיתי."יש לי עוד ידיד שמו אלון, לא חשוב מה היה מזג האויר, אצלו, תמיד השמש זרחה, כששאלתי אותו לשלומו, תמיד השיב, "היום זה היום הכי יפה של חיי." שאלתי אותו איך זה שכל פעם שאני שואלת אותו לשלומו הוא תמיד עונה לי את אותה התשובה. "שמעי, אתמול כבר חלף ואינו שייך אלי יותר, מחר עדיין לא שלי, אז מה נשאר לי, היום, זה היום היחיד ששייך לי, אז זה הופך אותו ליום הכי טוב של חיי." אנשים אהבו את אלון וברחו מיוסי, הם חוששים כי לידו יחטפו מכת ברק או יפול עליהם משהו כשהם בסביבתו. ואולי זה באמת עלול לקרות?

4. הצורך להיות רצוי, נאהב ומקובל. זה טבעי שנרצה שיאהבו אותנו. אנו שואבים מכך כח והשראה. החום אשר חברינו וידידנו מקרינים לעברנו מעניק לנו אנרגיות ומצב רוח נפלא להרמת המורל. אך, אם הנכם מנסים לרכוש ידידים בכל מחיר, אתם מורידים מערכו של המוצר, אתם מסיימים את התהליך במצב של חוסר כבוד לעצמכם ועל כן כתמורה גם אחרים לא מעריכים ולא מכבדים אותכם. אתה זוכה בהערכת כולם בזה שהנך מציב סטנדרטים גבוהים ועומד בהם כדגם לחיקוי.

5. חוסר התחשבות והערכה לזולת. מוכרים לכם כל אילה שאינם מופיעים לפגישות בזמן, אילה המפריעים לכם באמצע העבודה כי הם צריכים משהו, אילה שיאמרו כל אשר על דעתם גם אם זה יחרוץ דינם או רגשותיהם של אחרים, אילה שמאמינים שהעולם אמור לרוץ לפי הינף האצבע שלהם, אילה שרק זמנם יקר, עבודתם ראויה להתייחסות, ורק שמם מופיע ברשימת המגישים של הפרוייקט, אילה שלא מאמינים בויתורי ובגמישות אלא רק של אחרים כלפיהם, אילה שהחיוך והנחמדות שלהם הם כלים מניפולטיביים ? הם חותרים ומגיעים עד לנקודת ההצלחה, הם יכולים לשבת שם בפירמידת ההצלחה לתקופה קצרה, אך זאת באמת לתקופה קצרה ביותר. מה לעשות אם אנו עובדים עם בני אדם, אנו זקוקים לרתום אותם למסלול ההצלחה שלנו, לגייס את רצונם, מירצם, מיומנותם ובמיוחד את נאמנותם אלינו ולחזון שלנו. יחסי אנוש הם השמן שמזיז את גלגלי התעשייה, הכלכלה והסחר הבינלאומי. זה השמן המחליק את המסלול של הצלחה במכירות, שיווק, ניהול ויחסים בינאישיים.

אמור לי מי הם חבריך…

"הראה לי מי הוא חברך ואומר לך מי אתה" אמירה ידועה ונדושה אך אמיתית ומשתבחת עם הזמן. החברים עימם אנו מתרועעים, הידידים והמעגלים השונים אליהם אנו מתחברים במצבים שונים במהלך חיינו משקפים את אישיותנו ומבטאים כיצד אנו תופסים את עצמנו

מאיזה חברים להתרחק

1. מאלה שמבקרים ושופטים אתכם כל הזמן הימלטו על נפשכם גם אם הם נשבעים כי זה רק לטובתכם, מאהבה צרופה – הימלטו, תעשו delete על מספר הטלפון והכתובת שלהם.

2. מאלה שחוזרים אליכם כל פעם עם אותה הבעיה ואותו הסיפור, אלה המשחזרים את הדרמות שלהם שוב ושוב, רק הפרטנרים משתנים? לברוח! הם ישרפו לכם את הזמן ואת האנרגיות.

3. מאלה שבלעדיכם אין להם חיים ? תלויים בכם, בעצותיכם, במוצא פיכם, בדעתכם ועוד……

4. מאלה אשר חייבים לשתף אתכם בדיכאון שלהם, מול אחרים הכל אצלהם בסדר, אלה שרק לכם מגלים את הסוד על פנטזיות אובדנות, ואתם לא ישנים כל אותו לילה, כשהם בינתיים יצאו לחגוג.

5. מאלה אשר לווים מכם כספים, בגדים, חברים, רעיונות, ספרים, תקליטורים ושוכחים להחזיר.

6. מאלה הקוטלים כל אדם מסביבכם, אלה הרואים פגמים במיומנות של זכוכית מגדלת.

7. מאלה המצפים מכם לתת ולתת, כאות לאהבתכם אותם.

8. מאלה אשר אינם יודעים לקבל באהבה והערכה.

9. מאלה אשר הנכם מנסים לרצות והם, כבור ללא תחתית – לברוח ומהר!!!

01. מאלה אשר מעבירים לכם מסר כפול, כן ולא באותה נשימה, לפני שתתבלבלו נוסו!

11. מאלה שמעולם לא שגו, רק אחרים שוגים.

21. מאלה אשר אינם למדים משגיאותיהם, ורק משחזרים אותן ללא הרף.

31. מאילה שאין להם מה ללמוד מאף אחד.

41. מאילה אשר מגיע להם, וזהו, נקודה.

51. מאילה אשר שמעולם לא ביקשו סליחה מאף אחד.

אל איזה חברים להתחבר:

1. אל בעלי ההישגים המציבים בפניכם מטרות גבוהות.

2. אל היודעים לשמוח ולחוות את ההווה במלוא ערכו, יופיו ועוצמתו לימדו מהם.

3. אל הרואים את החיובי שבכל אדם ואירוע, זו תכונה הממצה כל מצב באופן בונה לימדו.

4. אל אלה הרואים בכל בעיה הזדמנות ללמידה והתפתחות.

5. אלה אשר הופכים כל חיסרון ליתרון, מיומנות שכדאי להשקיע בה.

6. אל אלה אשר מנהלים את חייהם ביצירתיות.

7. אל אילה אשר מיישמים רעיוניות, מגשימים חזון ושואפים הלאה.

8. זכור: אנשים קטנים מדברים על דברים ( בגדים, נעליים, רהיטים, מכוניות, וכו`…………) אנשים בינוניים מדברים על אנשים ( הוא אמר, היא אמרה, אני אמרתי להם, שמעתי ש….) אנשים גדולים מדברים על רעיונות ומיישמים אותם.

9. התחברו אל אלה אשר מקבלים ומעריכים אתכם כפי שאתם, ללא תנאי וללא שיפוט.

01. וכמובן לאנשים אשר יודעים להקשיב לכם ללא אג`נדה פרטית שלהם, אלא כדף נקי, אלה הנותנים לכם את כל הזמן והמרחב לו אתם זקוקים, מתוך אהבה וללא תנאי משום ששניכם יודעים שיש הדדיות וסימטרייה במערכת היחסים שלכם.

11. התחברו לאלה אשר ישתפו אתכם בכישלונות שלהם בשמחה ובחיוך.

21. אל אלה אשר למדו מטעויות יותר מהאוניברסיטה.

31. אל אלה אשר יודעים לפרוץ בצחוק על עצמם ובבכי על אחרים.

41. אל אלה אשר יודעים לסלוח ולבקש סליחה.

51. אל אלה המוקירים ומודים על כל אשר יש להם.

סגרת פרק בקריירה שלך?
הזדמנות להתחלות חדשות והגשמות של חלומות ישנים

כשאנחנו ניצבים מול פיטורין או אבדן מקום העבודה מסיבות שבחרנו או שלא מבחירה, זהו תמיד מצב היוצר אי נוחות וחוסר ודאות מדאיגה.

הצעד הראשון בו עליך לנקוט הוא לתת לרגשות ביטוי, כעס, זעם , תחושת הלם, כל אילה לגיטימיים ביותר אך יחד עם זאת אל לך להיתקע בתחושות אלה לאורך זמן, במקום זה תתמקד בעתיד ובמה שהנך הכי רוצה ולמה הנך הכי זקוק. חפש קבוצות מקצועיות או אחרות אשר בעזרתן תענה על רצונותיך או צרכיך.

התחל לגייס את כל משאבי החשיבה, ניסיון, רעיונות אשר יתמכו במה שהנך חושב שעליך לעשותו, רשום הכל על הנייר, זה יסייע לך בסיעור מוחות בניית האסטרטגיות ואיסוף הנתונים. רכז את הכל באופן שבו תוכל לראותו לנגד עיניך שחור על גבי לבן. גיוס כל המשאבים הכרחי להצלחה.

חשוב " אנשים – עשה רשימת כל האנשים שאתה מכיר. עשה תכנית כיצד תיגש אליהם ולאיזו מטרה . כיצד תסביר להם את מצבך ומה בכוונתך לבקש מהם? היה ברור ביחס לנושא זה במטרה למצות את ההזדמנות.

חשוב באופן יישומי ותואם כשרונות. חשוב על הכישורים והמיומנויות שרכשת בתפקידיך הקודמים. חשוב איזה מקצועות או תפקידים תואמים כשרונות אלה. אנשי הוראה ועוסקים סוציאליים עשו הסבות לתפקידי אימון , ומנהלי כספים הוסבו לאנליסטים ומחנכים. אנשי מכירות עוסקים בתקשורת בין אישית וכשרונות אלה מאפשרים להם לדלג בין תעשיות שונות ללא כל קושי.
שווק את עצמך ומייד. הכן קורות חיים מעודכנים ומקצועיים אשר ישקפו לא רק את ניסיונך המקצועי אלא ידגישו את כישוריך האישיותיים, את תכונותיך כחבר צוות, חבר הנהלה, ראש מחלקה, חבר בקהילה ובן משפחה. ודא כי הקורא לא יפקפק לרגע ביחס ליכולת הביצועית שלך. קורות החיים שלך הם קורות החיים שלך לא רק קורות תעסוקתך, תן בהם ביטוי מלא למי שאתה . תן להם סיבה טובה לרצות לעבוד עם אדם כמוך, לרצות שאדם כמוך ייצג את החברה, המוצר או השרות שלהם.

מקסם את מיצוי כל המשאבים העומדים לרשותך. אל תדלג על מודעות בעיתונים רק משום ששמעת כי לרוב לא מוצאים שם עבודה. חשוב באופן יצירתי איזה משאבים נוספים עומדים לרשותך ונצל גם אותם. השתמש בכל הקשרים וההיכרויות , ארגונים, שירותים וחברות כוח האדם . הבט סביב בקהילה המיידית והקרובה אליך.

התמקד בעוצמות וביכולות שלך. כיום אתה מודאג ביחס לעתיד הן בתחום הקריירה והן בתחום ההכנסה . אלה רגעים בהם אתה מרגיש חלש, מפוחד וחרד מאבדן השליטה, תחושת חוסר האונים משתקת את יכולתך להביט בחיים מזווית אופטימית, תבטיח לעצמך לא להרשות לתחושות תבוסתניות אלה לנהל את חייך בימים אלה, תבטיח לעצמך לחיות את חייך מנקודות העוצמה שלך ולא ממקום של פחד או חולשה. זהה את העוצמה והכוח שבאישיותך ועשה החלטה מודעת לחיות ממקומות אלה- היה הצופה של עצמך ובחן את עצמך מול הבטחה זו.

העתיד יתגלה כתואם עמדה זו, שלב גישה חיובית זו אל תוך ההווה היומיומי שלך. השקע מאמץ לשמר את ביטחונך העצמי והיה פתוח לעודד אחרים בלחזק עמדתך זו כלפי עצמך.

רשום על פיסת נייר קטנה את כל עוצמותיך, כשרונותיך, ניסיונך והצלחותיך, הבט ברשימה זו יומיום, והמשך להוסיף לרשימה זו תכונות ונושאים נוספים לכשיעלו בתודעתך.

אם אתה לא תאמין בעצמך, אף אחד לא יעשה זאת. התמקד בנקודות החוזק שלך!! ראה את עצמך כמפעל חיים. צור חבר מנהלים אישי משלך. צור חבר יועצים אישי משלך. אמץ את הגישה השיווקית של שיווק מ ותג , לעצמך. נהל את חייך כאילו ניהלת מפעל שלם, זהו מפעל חייך. זמן חברים שאת דעתם אתה מכבד למפגשי יעוץ, זכור, אנו למדים יותר מאלה השונים מאתנו מאשר מאלה הדומים לנו וחושבים כמונו. דעות שונות מאתגרות אותנו לחשוב אחרת ממה שהורגלנו ועל כן מרחיבות את סיכויי ההצלחה שלנו. מיצוי כישוריו של אותו מעגל חברים אשר מהווה בעבורך את חבר המנהלים האישי של מפעל חייך, יסייע בידך להתגבר ולייצר בחירות יצירתיות ובעלות מרחבים שלא היית חושב עליהם בדלת אמותיך.

השקע בעצמך. להשקיע זמן ומשאבים בהתפתחותך האישית והמקצועית זו ההשקעה הכי משתלמת ללא שום קשר למעמדך המקצועי והאישי.

שלב ביומנך האישי זמן המוקדש לנושא ההתפתחות באופן שוטף וקבוע במשך כל ימי חייך. ראה בזאת אחד התנאים העיקריים להצלחתך. הרווח יעלה אלפי מונים על ההשקעה.

תדמיין לעצמך את העתיד. אל תרשה להגיון ולפחד לומר לך שהחלום מטורף או בלתי אפשרי למימוש. הקשב קשב רב לחלומותיך, זהה את המרכיבים המלהיבים ביותר עבורך בחלום זה. באופן יצירתי בצע סיעור מוחות כיצד ניתן לממש חלום זה, חייה את הרגע בו הוא מומש, חוש אותו והתחבר אליו לעתים קרובות בעוצמות ובהתלהבות שחלום זה מעורר בך, ככל שתחוש את העתיד שלך כך הוא יתממש ויהפוך למציאות. (אם זה עובד בשלילה, למה לא בחיוב?) הפיטורין שלך יכולים להפוך לברכה.

מה היקום מנסה לומר לך? האם זה שעון מעורר למשהו חדש ומרתק, משהו שחלמת עליו כל השנים וזה הזמן לממש?

היה פתוח. זו יכולה להיות ההזדמנות הגדולה ביותר בחייך.

בהצלחה! צא לדרך ותוודא שכל רגע במסע זה יהיה מהנה, מאתגר ומרתק.

טיפים למטפסי הרים

1.ראשית בדוק האם זהו הר שהנך ניצב מולו. אמוד את גובה ההר. אין ספק כי בעיניך זהו הר שיש לכבוש את שיאו. אם תחליט כי לשיא זה אין ביכולתך להגיע, אכן ברגע נתון זה יצרת את ההר בעל הפסגה הכי גבוהה, באם תחליט כי יעד זה הוא בר כיבוש, הנמכת את גובהו לגובה העיניים שלך.

2. בתחילת דרכך, אמוד את ההר מכל כיווניו בכדי לאמוד את נקודת הפתיחה הכי מבטיחה לכיבוש. תמיד יש מספר פתרונות לאותה הבעיה, ניתן לתקוף אותה מהרבה כיוונים, בחר את הכיוון הכי נכון, אל תיתן לשמש לסנוור אותך, או לרוח להאט אותך, מצא מסלול רצוף הישגים ולא מכשולים. אם מטרתך היחידה היא לעבור לעברו השני, מוטב שתחשוב פעמיים, אין צורך לטפס בכדי לעבור.

3. בדוק האם באמת נחוץ לטפס על ההר. היה כנה עם עצמך. מדוע הנך עומד לטפס על הר זה?
האם זה צורך להישגיות הצורך לרצות,להיות נאהב ומקובל על אחרים ?
האם זה צורך להגשים חלום שלך או להוכיח יכולת לאחרים?
האם טיפוס על הר זה יגרום לך סיפוק, או יעלה את ערכך בעיני הזולת?
אם אחת מהשאלות מתקרבת לאמת הפנימית שלך, עזוב, רד מזה. זהו הר אשר ישוכפל שוב ושוב ולא יהיה סוף להרים שתמצא צורך לכבוש את שיאם. כבוש את יצריך במקום.
הצב את עצמך בראש כל משימה, בראש כל צורך ובראש כל שאיפה. אהוב את עצמך והענק למען עצמך.

4. אם בתמים רצונך לטפס על ההר, אז צא לשם וטפס, בתנאי שזה מה שאתה באמת רוצה לעצמך.
אל תעשה זאת לבד – תגדיל את סיכוייך להצלחה.
קבוצת אנשים בעלי מטרה משותפת, יתמכו כל אחד בהשגת יעדו של הזולת בקבוצה.
בנה צוות הרואה לנגד עיניו את אותו ההר ואותה הפסגה – כיעד משותף.
תכננו את המסע כשכל אחד מסתמך על ניסיונם של חבריו לצוות.
התחבר לאנשים מיומנים, מקצועיים, בעלי ניסיון, חזון ואופטימיות חיונית ובונה.
חבריך בצוות התנסו בטיפוס הרים, כל אחד צבר שעות טיפוס אשר עם התחברותכם צוברת הקבוצה סך כל שעות שאין לאף בודד בה.

5. ודא כי השגת את הפסגה במחשבותיך ודמיונך. דמיין את עצמך על פסגת ההר, חשוב על הרגשתך, חוויותיך, סיים את המסע בדמיונך, לכשתחווה זאת בתת המודע שלך, יהיה זה רק מובן מאליו לממש זאת במציאות.

6. התכונן בקפדנות, חקור, למד, אסוף נתונים, בדוק. על ידי כך,יהיו בידך כל הפתרונות לבעיות שעשויות להתעורר.

7. מאחר וגמלה בך ההחלטה לטפס על הר זה, זכור, טיפוס הרים אמור להיות מהנה.
תמצא את הסיפוק וההנאה בכל צעד ושעל, אחרת , אל תטפס, רד משם, לך הביתה.

8. אל תישא עימך משא כבד, התנתק מכל מה שמכביד ומיותר, זה רק יאט את קצב התקדמותך.

9. דאג שתמיד יהיה לך לאן לחזור.

01. תהנה מהנוף, מאויר הפסגות וששיכרון הגבהים לא יבלבל עליך את החושים.

בנה לעצמך קריירה וחיים, אשר יישאו אותך ואת סביבתך לשיאים אשר יהפכו לשאיפת מטפסי ההרים, יעד לכיבוש.